שני רוכבי האופניים הגרמנים, אהרן לייסיק (מימין) וארון בלנקנבורג (משמאל) מוסרים את האבן לידי ישי עמרמי, מנכ"ל יד ושם וחביבה פלד כרמלי, מנהלת חדר האוספים ביד ושם
שני הרוכבים הגרמנים משוחחים עם ניצול מחנה זקסנהאוזן, הנרי קנר
29 ספטמבר 2004
ב-3 באוקטובר 2004, י"ח בתשרי תשס"ה, התקיים בבקעת הקהילות ביד ושם טקס מסירת אבן ממחנה הריכוז זקסנהאוזן שהביאו ליד ושם שני רוכבי אופניים גרמנים, אלכס לייסיק (25) וארון בלנקנבורג (21). השניים הגיעו ליד ושם בתום מסע אופניים מפרך שארך כמעט חודשיים.
למסע הארוך מברלין יצאו שלושה סטודנטים גרמנים אך אחד מהם פרש בדרך. הם רכבו 6,000 ק"מ עד ירושלים. שלושת הצעירים יצאו במסע פיוס שמטרתו לחבר בין שני אתרי הזיכרון ובין שני העמים. בדרכם עברו במדינות אירופה, תורכיה, סוריה וירדן. אחד מן השלושה עזב באיסטנבול ושב לארצו. השניים שהמשיכו במסע מסרו את האבן שנשאו עמם ליד ושם.
את האבן חצבו אסירי מחנה זקסנהאוזן בבית החרושת ללבנים בו עבדו מדי יום 2000 מאסירי המחנה, רובם המכריע יהודים. עובדי כפייה רבים קיפחו את חייהם במחצבות מחנה הריכוז.
זקסנהאוזן נמצא כ-25 ק"מ מצפון מזרח לברלין. בנו אותו קבוצות אסירים שהועברו למקום החל ביולי 1936. בעקבות פרעות ליל הבדולח בנובמבר 1938 נשלחו למחנה 1,800 יהודים. סך הכל היו במחנה כ-200 אלף אסירים. עשרות אלפים מהם נרצחו, בעיקר במתקן לרצח המונים בירייה שהקים האס-אס במחנה, שהוסווה כחדר לעריכת בדיקות לאסירים.
הטקס נערך בבקעת הקהילות ביד ושם, ליד קיר קהילות ברלין, במעמד מנכ"ל יד ושם ישי עמרמי. בטקס השתתף הנרי קנר, ניצול מחנה זקסנהאוזן, בן 74. השניים שוחחו עם קנר והוא הביע בפניהם את הערכתו על הדרך הארוכה שעשו על מנת להגיע ליד ושם ועל רצונם להנציח ולא להשכיח את עברה של גרמניה. קנר אף הזמין את שני הצעירים הגרמנים לבוא אל ביתו בתל אביב ביום שישי והם נענו להזמנה ברצון.