טקס הענקת אות חסיד אומות העולם לילנה גרינצ'יק מאוקראינה

מחר, חמישי 30.9.2021 בשעה 11:00 יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסידת אומות העולם לילנה גרינצ'יק מאוקראינה. האות יוענק על ידי יו"ר יד ושם דני דיין ומנהל מחלקת חסידי אומות העולם ד"ר יואל זיסנויין לנכדת המצילה גלינה גרינצ'יק. הארוע ייערך בנוכחות שגריר אוקראינה בישראל, יבגני קורנצ'וק, חברי ועדת חסידי אומות העולם, בני משפחת הניצולים וחברים.

לו"ז הארוע:

11:00 טקס באוהל יזכור

11:30 הענקת התעודה והמדליה בגן חסידי אומות העולם

כתבים/צלמים עם תו ירוק המעוניינים להגיע לטקס מתבקשים לאשר הגעתם מבעוד מועד.

 

סיפור ההצלה:

ילנה גרינצ'יק הייתה בת 28 כאשר גרמניה הנאצית פלשה לאוקראינה. גרינצ'יק, שנולדה וגדלה בכפר ציבולובקה שבדרום מרכז אוקראינה, הייתה אישה קשת יום שטיפלה לבדה בשתי בנותיה הצעירות ובאימה העיוורת. למרות העבודה הקשה שהיה עליה לבצע בשדות הקולחוז המקומי, ולמרות המצוקה הכלכלית, גרינצי'ק ידעה קרוא וכתוב היטב והרבתה בקריאה.

בסוף סתיו 1941 הקימו הרומנים, בני ברית של גרמניה הנאצית, מחנה ריכוז בכפר ציבולובקה שנועד ליהודים המגורשים משטחי בוקובינה ובסרביה. כ-2400 יהודים רוכזו ברפתות ריקות מגודרות בתיל שהוכרזו כגטו. השמירה על הגטו הופקדה בידי הז'נדרמים הרומנים (כוח מסייע למשטרה) והמשטרה האוקראינית. עד מהרה פשטה בקרב המגורשים מגפת טיפוס הבהרות ובחורף1942-1941 מתו מרבית אסירי הגטו- כ-2000 איש.

בין החולים בטיפוס היו גם רייזה וורמפלאש Warmflash)) ובנה יעקב. בדומה לרבים אחרים הם גורשו מביתם שבעיירה Zastawna, בוקובינה, והוצעדו עד לציבולובקה. הבנים שמואל ויוחנן, שניהם בשנות העשרה, היו נחושים בדעתם להוציא את אימם ואחיהם מהרפת הפרוצה ולהעבירם לאסם בכפר שבעליו הסכים להעלים עין ולא להסגיר יהודים שברחו מהגטו. אולם אחרי זמן לא רב הוא שינה את דעתו וגירש את הפליטים היהודים שבינתיים איבדו את אביהם שקפא למוות.

גרינצ'יק קיבלה את רייזה ושני בניה לביתה ולחיק משפחתה, תוך סיכון חייה וחיי משפחתה. לא תמיד היה לה במה להאכיל את בני משפחתה, אך עדיין בחרה לפרוס חסותה על זרים. היא התגברה על הפחד להידבק בטיפוס והסכימה שרייזה ויעקב החולים יישנו בתוך ביתה המחומם. במאמץ משותף שתי המשפחות שרדו את החורף. שמואל, שהיה בריא, הביא מדי פעם מעט מזון שהצליח למצוא. בסוף ינואר 1942 הגיע לבית של גרינצ'יק גם יוחנן, בנה הבכור של רייזה, אחרי שגורש ממקום עבודתו הבלתי חוקי בכפר. הוא בקושי עמד על רגליו בשל כוויות קור רבות. גרינצ'יק פינתה עבורו מקום מעל התנור הכפרי - המקום החם ביותר בכפר, ובאמצעות רפואה עממית החזירה את התחושה לרגליו. לקראת אביב 1942 השתקמו החולים והיו יכולים לחזור אל הרפתות, בהן נותרו רק מעט יהודים.

בני משפחת וורמפלאש נשארו בגטו ציבולובקה. הם חיו בתנאים קשים, עבדו בעבודות קשות ומשפילות תחת שמירה קפדנית וסבלו מרעב והתעללות מצד שומריהם בגטו. למרות הכל הם שרדו ואחרי השחרור בידי הצבא האדם במרס 1944 חזרו לעיירת מולדתם, Zastawna. הבנים יוחנן ויעקב גויסו לצבא האדום, שנה אחר-כך נפל יעקב בקרב, בן 21 היה במותו. רייזה ובניה יוחנן ושמואל עלו לישראל ב-1947.

כ- 70 שנה לאחר מכן, נסעו צאצאי הניצולים לאוקראינה, שם נפגשו עם נכדיה של המצילה.

ב-30 במאי 2018 הכירה הועדה לציון חסידי אומות העולם בילנה גרינצ'יק כחסידת אומות העולם.