31 מרץ 2009
מחר (ד), ז' בניסן תשס"ט, 1 באפריל 2009 בשעה 11:15 יתקיים ביד ושם טקס הענקת אות חסיד אומות העולם לווסל ואנקייה ריוורסמה ז"ל (Wessel & Ankje Ruwersma) מהולנד. את האות והמדליה יקבלו בשמם נכדיהם דניאל ואנקייה שיגיעו במיוחד מהולנד. הטקס יתקיים בהשתתפות נציג שגרירות הולנד בישראל Jeroen J.M. van Rijckevorsel, בנוכחות הניצולהיהודית לוי, בני משפחה וחברים ו- 50 נגדים וקצינים מבה"ד 20. האות והמדליה יוענקו ע"י מנכ"ל יד ושם נתן איתן. הטקס יתקיים בגן חסידי אומות העולם ביד ושם.
סיפור ההצלה:
בני הזוג וֵסֵל ואַנְקייֵה רוּבֵרסמַה התגוררו בכפר בורום (BURUM) במחוז פריסלנד (FRIESLAND) שבצפון הולנד.
וֵסֵל עבד בחוות המשפחה וחילק נפט בין הכפרים ואילו אַנְקייֵה ניהלה חנות מכולת בכפר. לבני הזוג שהיו בשנות ה-50 לחייהם, היו שני ילדים: בתם הנשואה - אנה (ANNE) ובנם רוּרְטייֵה (RUURDTJE) שהתגורר עימם.
במאי 1940 נכבשה הולנד בידי הגרמנים ובקיץ 1942 החל גירוש יהודי הולנד למחנות.
בני משפחת לוי שהתגוררו בעיר טִילבורח (TILBURG) שבדרום הולנד קיבלו הוראה להתייצב לעבודה במזרח. אז החליטו ההורים גַ'אן ואַלפרֵד לחפש מקומות מסתור עבור שלושת ילדיהם הקטנים: מרים, דן ויהודית.
הם פנו לשכנים בבקשה לסייע בידם ומיד החלו החיפושים. על מנת להסוות את החיפושים אחר מקומות מסתור לילדים, השתמשו בקודים מיוחדים: הילדים הוגדרו כ"חבילה להעברה", הבן היה "כובע כחול בחבילה" ואילו הבנות "כובע ורוד". כעבור זמן קצר הגיעה הידיעה שבני הזוג וֵסֵל ואַנְקייֵה רוּבֵרְסְמַה "יקבלו כובע ורוד אחד". נמצא מקום לבת הקטנה יהודית.
יהודית - אז תינוקת בת כמעט שנתיים, נלקחה לביתם של וֵסֵל אַנְקייֵה רוברסמה שבכפר בורום. בני הזוג קיבלו את יהודית הקטנה בזרועות פתוחות. הם טיפלו בה כאילו היתה בתם, ודאגו לכל צרכיה. על מנת להסתיר את זהותה של יהודית הציגו אותה בפני אנשי הכפר כבתם של חברים מעיר אחרת שהגיעה אליהם למשמרת מאחר ואימה חולה והאב לא יכול לטפל בה. כמו כן ליהודית היה שיער שחור. מראה שהיה פחות מקובל באזור, והיה עלול לבלוט. אז החליטו בני הזוג רוּבֵרסמַה לחפוף את שערות ראשה בחומר מחמצן כדי להבהיר את שערותיה.
כשהתחילה יהודית התינוקת לומר את מילותיה הראשונות – היא חזרה ללא הרף על המילה "אוּטי" (OETIE) אז החליטו ווֵסֵל ואַנְקייֵה להציגה בשם זה. שם שמלווה אותה עד היום במשפחת רוּבֵרסמַה.
יהודית נשארה עם מציליה כשנתיים עד השחרור באפריל 1945. אחרי המלחמה התגלה שאביה של יהודית נספה באושוויץ ואילו אימה ושני אחיה שרדו. אז הגיע דודה של יהודית כדי להחזירה למשפחתה. הפרידה היתה קשה במיוחד. בייחוד לתינוקת שראתה במציליה כהוריה לכל דבר. משפחת לוי עלתה ארצה אך יהודית שמרה כל העת על קשר עם מציליה וילדיהם עד פטירתם.