רצח העם ברואנדה – האם למדנו משהו מהשואה?

ב-31 באוקטובר 2005 פתח בית הספר להוראת השואה ביד ושם סמינר בהשתתפות ניצולים מרצח העם ברואנדה. הסמינר התקיים בשיתוף ארגון נייאמיראמבו – ארגון לא ממשלתי של בני הטוטסי שבסיסו בבלגיה וברואנדה, בראשו עומדים הסופרת יולנדה מוקגסנה וארגון ממוריאל לשואה בצרפת. את הסמינר יזמה מוקגסנה, ניצולת הטבח ברואנדה. היא מתגוררת במערב וספרה האוטוביוגרפי שפורסם ב-1997 בצרפתית תורגם לעברית. אחרי הטבח החלה להתעניין בשואה, ביקרה באושוויץ ופגשה באירופה ניצולי שואה. לדבריה, המפגש עם ניצולי שואה סייע לה יותר מכל להתמודד עם הטראומה שחוותה. מרבית המימון לסמינר הגיע מארגון FOUNDATION POUR LA MEMOIRE DE LA SHOAH מצרפת. הסמינר כלל הרצאות על השואה ונושא שימור הזיכרון, מפגשים עם אנשי בית הספר להוראת השואה ביד ושם, מפגשים עם ניצולי שואה, סיורים בישראל ועוד.

משתתפי הסמינר הם ניצולים בני הטוטסי מרצח העם ברואנדה ורובם עוסקים בהנצחת זכרם של נרצחי הטבח ובשיקום החברה ברואנדה, ביניהם אנשי רוח, שופטים, עיתונאים, אנשי אקדמיה וחברי פרלמנט. מוקגסנה ביקשה לקיים את הסמינר ביד ושם כדי ללמוד כיצד העם היהודי מתמודד עם ההנצחה והזיכרון של השואה. מטרת הסמינר היא לחשוף בפני המשתתפים את הפעילות החינוכית ביד ושם ולעמוד מקרוב על אופני הנצחת השואה. הסמינר הותאם לסוגיות המטרידות את החברה הרואנדית כיום תוך לימוד הדדי באמצעות מפגשים.

ניצולי הטוטסי סיפרו שרבים מהניצולים בארצם מתביישים לספר בקול את שחוו, ובעיקר נשים שנאנסו על ידי בני שבט ההוטו. ניצולי הטוטסי שמעו מפי אנשי יד ושם שגם ניצולי השואה לא זכו לאוזן קשבת בשנים הראשונות של המדינה אך פנו לבנות את חייהם מחדש על ידי עשייה ויצירה פורייה ובהמשך גם סיפרו את סיפורם.

אנשי יד ושם עודדו את אנשי הטוטסי לתעד בכל דרך את הזוועות שעברו ולא לאפשר להשתיק את הניצולים. אחד הקשיים העיקריים בהם נתקלים ניצולי הטוטסי הוא בכך שהם חיים בקרב שכניהם, בני שבט ההוטו, שחלקם רצחו במו ידיהם את יקיריהם.

נקודת השיא בסמינר היתה המפגש עם ניצולי השואה ביד ושם. הרואנדים ציפו לקבל מניצולי השואה תשובות לשאלות כמו: "למה דווקא אני נשארתי בחיים?" או "מה הטעם לחיות?" ז'אן בוסקו אווימנה, בן 24, שאיבד את כל משפחתו בטבח, סיפר לעיתון "הארץ" כיצד שאל בהתרגשות את אליעזר שרון, ניצול שואה המבוגר ממנו ב-50 שנה, האם יצליח אי פעם להשתחרר מהטראומה. "תהיה חייב להילחם נגד זה כל הזמן", הייתה התשובה.

ד"ר אלן מישל, מרכז הסמינר, מסכם את המפגש:

הסמינר היה ייחודי ומרגש. המפגש עם ניצולי הטוטסי היה בשביל יד ושם ובשביל הקהל הרחב הזדמנות ללמוד יותר ולדעת יותר על מה שקרה ברואנדה. השיא בסמינר היה המפגש בין ניצולי השואה ומשתתפי הסמינר. המשתתפים פנו אל יד ושם תוך כדי הסמינר בכדי לקבל עזרה מתוך הניסיון הרב שיש ליד ושם בתחומי הזיכרון ובתיעוד הוכחות לרצח עם. בית הספר להוראת השואה מתכוון לעמוד בציפיות אלו ולתת תשובות לבקשות הרבות הללו. שיתוף הפעולה עם ניצולי הטוטסי כבר החל והוא יעמיק בעתיד הנראה לעין.

הסמינר התקיים בצרפתית וחלקים מסוימים תורגמו לעברית. ההרצאות המתורגמות:

2.11.05 – מושב בשיתוף האוניברסיטה הפתוחה "הג'נוסייד ברואנדה – האם למדנו משהו מהשואה?" המושב כלל עדות של ניצול טוטסי וקטע מהסרט הצרפתי "תהרגו את כולם". במושב השתתפו יו"ר הנהלת יד ושם אבנר שלו, יועץ אקדמי של יד ושם פרופ' יהודה באואר, ראש ארגון נייאמיראמבו מוקגסנה, פרופ' בנימין נויברגר מהאוניברסיטה הפתוחה ופרופ' יאיר אורון מהאוניברסיטה הפתוחה.

3.11.05 – מפגש בין ניצולי שואה לבין ניצולי רצח העם ברואנדה.

6.11.05 – "מחוויה של אסון אל תודעה של אסון" - מפגש בין אנשי בית הספר להוראת השואה ביד ושם לבין ניצולי הטוטסי. מנחה: מנהל מגמת אירופה, ד"ר דורון אברהם.