צוואה זו נכתבה בידי אסירים יהודים במחנה המוות חלמנו, ונמצאה שם אחרי המלחמה. היא הועברה ליד ושם מטעם "הוועדה הפולנית הכללית לחקירות פשעי נאצים בפולין". (הצוואה כתובה ביידיש).
לקרוא את המכתב >>>
מכתב פרידה שכתב יוסף (שם משפחתו אינו ידוע) מלסקו שבפולין ב-6.9.1942 לילדיו, לפני שנלקח עם כל בני עירו למקום הרצח בכפר סמוך. המכתב נכתב ביידיש.
לקרוא את המכתב >>>
ערב חיסול יהודי העיירה מוליאט שבליטא כתבה אשה צעירה בשם ציפורה מכתב פרידה לבעלה בדרום אפריקה. קרוב לוודאי שהמכתב נזרק החוצה מן הבניין שבו רוכזו היהודים לפני האקציה. אשה ליטאית מצאה את המכתב ושמרה עליו עד שנתאפשר למסור אותו לקרוב משפחה של הכותבת, שבא לביקור לברית המועצות כעבור עשרים שנה. זה היה בשנות השישים.
בעלה של ציפורה מת בינתיים. המכתב נכתב ביידיש.
לקרוא את המכתב >>>
בבית הכנסת שבעיר קובל שבפולין, נמצאו חריטות על הקיר של יהודי האזור אשר רוכזו במקום במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 1942, לפני הוצאתם להורג. מאות ואלפי חריטות של צוואות אחרונות, כתובות עברית, יידיש ופולנית. אותיות כתובות בעיפרון פשוט ובלתי-מחודד, בעיפרון צבעוני, בעט ובדיו, ואותיות שנחרטו בציפורניים ממש, משאירות סביבם כתמי דם קרוש. אותיות של בעלי בתים, של גימנזיסטים, של עקרות בית, של משכילים ושל חסידים, של חלוצים ושל מתבוללים. כולם כתבו, כולם ביקשו להציב לעצמם מצבה בחייהם.
בקובל נרצחו 18,000 יהודים.
לקרוא את המכתב >>>
הצוואה הזו נמצאה בשטח שעליו עמד בזמנו הגטו של שאוואלי, ליטא. היא נכתבה ערב חיסולו הסופי של הגטו. בגטו שאוואלי מצאו את מותם כ-41,400 יהודים.
(הצוואה כתובה ביידיש).
לקרוא את המכתב >>>
מכתב זה נכתב בתאריכים 16-17 במרס 1943, בעיר לבוב שבפולין, בבית-קולנוע בו רוכזו 600 יהודים טרם הוצאתם להורג. אחד השוטרים ששמרו על היהודים מסר את המכתב לבעלה של האישה שכתבה אותו.
לקרוא את המכתב >>>
מכתבה האחרון של אנה טראומן אל חברתה סטפאני פליסייר, בהיידלברג, נכתב זמן קצר לפני ששלחה יד בנפשה והועתק בידי הרופאה המסורה שלה, ד"ר מרי קלאס, מהיידלברג, בשביל מינה בקר, בלאהר.
אנה טראומן הייתה אמורה להיות מגורשת ביום 22 באוגוסט 1942. חולשתה הגופנית, שבגללה לא הועברה לגירס ב-1940, הבהירה לה שלא יהיה בכוחה לעבור את הטרנספורט בשלום. לפיכך החליטה לשים קץ לחייה בעזרת הסמים שנתנה לה ידידתה הרופאה. המכתב נכתב בגרמנית.
לקרוא את המכתב >>>
ב-11 בדצמבר 1941, כתבה אנה לבל מבלגרד מכתב לבעלה שהיה עצור בשבי הגרמני בברלין. זה היה הערב האחרון של אנה ובתה ג'ני בביתן, ערב התייצבותן לגירוש ע"פ צו הגרמנים. כמה שעות לפני שהיו אמורות להתייצב נמלטה ג'ני על נפשה. האם, אנה, שולחה למחנה הריכוז סיימישטה שליד בלגרד שם רוכזו היהודים לפני הגירוש למזרח. מן המחנה נלקחה יחד עם יתר הנשים והילדים היהודים ב"ממיתת הנשמות" – משאית גז, שבתוכה נרצחו תוך כדי נסיעה ברחובות בלגרד.
ג'ני ניצלה, ונפגשה לאחר המלחמה עם אחיה ואביה ששרדו אף הם.
לקרוא את המכתב >>>
מכתב פרידה שכתב נגר יהודי בשם סרול שעיה קאלעז'יק, כ-10 חודשים אחרי מרד גטו ורשה, ב-15 בפברואר 1944, על גבי כרטיס עבודה מיוחד ליהודים ששימש אותו בתקופת הגטו. המכתב נכתב בפולנית וביידיש. התעודה נמצאה ב-1965 בין חורבות הגטו בידי לזר לוין והועברה בעמל רב לניו-יורק, שם היא נשמרה כל השנים.
לקרוא את המכתב >>>
בן ציון רפפורט, מורה בגימנסיה העברית בפולין, פילוסוף, כתב מכתב מהגטו בנובי סאנס לבנו שהיה בגטו אחר, במשך כמה חודשים באביב-קיץ 1942. המכתב נמצא ב-1944 אצל שען בקטוביץ, ששינה את שמו היהודי לפולני וכך ניצל. אצל השען היה כתב יד מאת בן ציון רפפורט, עטוף במגבות מטבח, והמכתב היה מונח בתוך כתב היד. כתב היד הובא לארץ והוצא לאור כספר בהוצאת מוסד ביאליק.
האב ובנו נספו שניהם בשואה. המכתב נכתב בעברית.
לקרוא את המכתב >>>
הלנה מנדלבאום נולדה בקרקוב ב-1925, והייתה בעלת דרכון מקוסטה-ריקה. היא הייתה במחנה מוגן כאשר נכנסו אליו הנאצים ושלחו אותה לדראנסי שבצרפת בקיץ 1944. מדראנסי גורשה הלנה לאושוויץ, שם נספתה. הלנה הייתה בת יחידה להוריה. המכתב נכתב בפולנית.
לקרוא את המכתב >>>
