ביום זה, כ"ז בניסן, עם ישראל מרכין ראש לזכר ששת מיליוני היהודים שניספו בשואה. זיכרון השואה מלווה אותנו לאורך כל חיינו ודרכנו והינו חלק מזהותנו ותודעתנו כיחידים וכאומה. השואה הינה פצע מדמם בגופו של העם היהודי אשר לא השתקם מטרגדיה זו – לא נפשית ולא דמוגרפית. העם היהודי איבד בכבשני השואה, חלק מהחיים היהודים והשאיר שם במחנות ההשמדה חלק מנפשו, מנשמתו. גם מהבחינה הדמוגרפית טרם שבנו למספר היהודים בעולם לפני השואה שעמד על 18 מיליון.
השואה הינה טראומה וחלק בלתי בלתי נפרד מיישותנו, כך יחיה העם היהודי לנצח. זיכרון השואה ותודעתו חודרים בתודעת כל העם היהודי, בקרב כל החוגים, העדות והמגזרים בתפוצות, ובמדינת ישראל. אי אפשר להבין את עם ישראל במנותק מזיכרון השואה, מתודעתה ומלקחיה היהודים והאוניברסליים.
שישים שנה אחרי מעשה ההשמדה עדיין נשמעים באירופה ובמקומות אחרים קולות מאיימים וקולניים של אנטישמיות, של גזענות, של שנאת זרים. אתרים רבים מפיצים את הכחשת השואה כאילו הייתה זו הזיה ומזימה יהודית-ציונית.
אנו עדים באחרונה לניסיונות בזירה הבינלאומית לפגוע בייחודיות השואה היהודית. האידיאולוגיה הנאצית שהשתמשה בארגון, בשיטתיות ובשימוש בטכנולוגיות המתקדמות של התקופה, אשר בבסיסה לא עמדה שום סיבה, הסבר והצדקה מותירה אותנו פעורי פה וחסרי יכולת לפענח את האסון שפקד אותנו, מול עומק האכזריות שאליה יכול להגיע בן-אנוש. אנו משתאים מול המנגנון והטכנולוגיה האדירה שהתרחשה.
מעשה האכזריות הגדול ביותר, הפרימיטיבי ביותר, בהיסטוריה האנושית החל להתבצע ע"י מדינה אשר באותה עת נחשבה כאחת המפותחות, המתקדמות והמודרניות ביותר בעולם, מדינה במרכז אירופה, אשר העמידה לא רק אנשי מדע אלא גם אנשי רוח, סופרים ומשוררים.
אנו מפנים השנה תשומת לב מיוחדת למכתביהם ודבריהם האחרונים של הנספים בשואה. הדחף של יהודים רבים לתאר למען הדורות הבאים את הפוקד אותם, הצורך להותיר תיעוד שאף הביאם לידי הסתכנות בחייהם, באמצעות פיסות נייר מזדמנות, במילים ובציורים – מהווה פרק חשוב במסכת החיים בתקופת השואה. מסכת של סיפורים של גבורה וניסיון לשמור על צלם אנוש ומוסריות בתקופה שבה החושך והרוע השתלט על העולם. אנו נפעמים מכך שבתקופה חשוכה והרת אסון בחיי העם היהודי הצליחו היהודים לשמור על צלם אנוש על חיי תרבות ודת. חלקם אף סיכנו את חייהם בניסיון להציל יהודים אחרים.
בדחף לתיעוד כתבה גינה אטלס לבעלה ראובן: "דע, כי כאן נספו אישתך גינה ובנך אימוש. ילדנו מירר בבכי. הוא לא רצה למות. צא למלחמה ונקום נקמת דם אשתך וילדך יחידך. אנו מתים על לא עוול בכפנו".
זיכרון השואה יישאר בוודאי בתודעת העם היהודי בדורות הבאים אולם יש להבטיח כי גם לקחי השואה יונחלו לעמנו בדורות הבאים. אין שום וודאות כי האנושות תנחיל לדורות הבאים את זיכרון השואה ואת לקחי השואה.
על העם היהודי מוטלת החובה ההיסטורית, להנציח ולהאיר באש התמיד, את שתובעים מאיתנו קורבנות השואה מקבריהם, מגאיות ההריגה, ממחנות ההשמדה, מתאי הגזים ומקרונות המשא, את מה שתובעת מאתנו היסטוריה יהודית בת 4000 שנה.
אני מעריך את מאמצי חלק מארצות אירופה הן המחוללים והן המסייעים ושנתנו יד לשואה האיומה, להתמודד עם עברן וללמד את הדור הצעיר אודות החיים היהודים שנגדעו עקב מעשי אבות. אנו מצפים כי מדינות נוספות באירופה ישכילו אף הן להתמודד עם עברן, להודות ביושר שעמים רבים שיתפו פעולה עם הדיקטטורה הנאצית ולהקנות ערכים הומנים ואוניברסלים לבני הדור הצעיר. אלו הם חלק מלקחי השואה אותם יש להנחיל לדורות הבאים, וכדי שהאנושות בדורות הבאים לא תעמוד חסרת אונים וחסרת מעש – אם תעמוד בפני סכנה דומה.
בשבוע הבא נציין את יום זיכרון לחללי צה"ל ונחגוג את יום העצמאות. במרחק כמה מאות מטרים מכאן נמצא בית הקברות הצבאי. מרחבי הזמן והמקום מלמדים על הקשר בין שואה לתקומה. מדינת ישראל היא ההוכחה המתמדת לכך שנצח ישראל לא ישקר.
