יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ד (2014) עומד בסימן מצבם של היהודים בשנת 1944 – לפני 70 שנה בדיוק. הביטוי "על קו הקץ", מתוך הפואמה שמחת עניים של נתן אלתרמן, מבטא את התחושה ששררה בקרב יהודי אירופה באותה שנה, כאשר הם היו נתונים בעיצומו של מירוץ כפול שחייהם תלויים בו. מצד אחד ערים הלכו והשתחררו מעולה של גרמניה הנאצית, ממזרח וממערב, כמו וילנה ומינסק, ורשה וריגה, בלגרד וסופיה, פריז ורומא; הצבא האדום התקדם והלך, הפצצות בעלות הברית של המערב המשיכו וכתשו את גרמניה, והנחיתה שלהן בנורמנדי הטתה את הכף עוד יותר. מצד אחר באותה השנה ממש שולחו יהודי הונגריה לאושוויץ, חוסלו הגטאות בלודז' ובקובנה על שרידי יושביהם, והחלו צעדות המוות מן השטחים ששוחררו אל לב מה שנותר מן "הרייך השלישי". זו הייתה שנה שבה הכול היה מונח על כף המאזניים של הזמן, והשאלה ששאלו את עצמם יהודי אירופה שנותרו הייתה אם יגיעו הצבא האדום ממזרח ובעלות הברית ממערב לפני שיגיעו הגרמנים לרצוח את מי שעדיין נותרו בחיים. או כדברי המשורר: לאיזה קו קץ יגיעו קודם? המאורעות שטפו ובאו בזה אחר זה והביאו עמם שאלות כבדות.
![יהודים עומדים בתור לקבלת כתב חסות שוויצרי. "בית הזכוכית", רחוב ודאס 29, בודפשט, 1944](https://www.yadvashem.org/sites/default/files/08.jpg "יהודים עומדים בתור לקבלת כתב חסות שוויצרי. "בית הזכוכית", רחוב ודאס 29, בודפשט, 1944")
יהודים עומדים בתור לקבלת כתב חסות שוויצרי. "בית הזכוכית", רחוב ודאס 29, בודפשט, 1944
ארכיון התצלומים של יד ושם, 1544/7
