ימי המלחמה הציבו את יהודי אירופה במאבק מתמיד על עצם קיומם, ובמשך שנים הלכה המציאות המאיימת וסגרה עליהם מכל עבר. אולם אפילו בתנאים הללו היו שפעלו בתחומים שמעבר לקיום ההכרחי וסיכנו את חייהם – סיכון מודע ומתוך בחירה – למען ערכים נעלים: חינוך הנוער, פעילויות תרבות, שמירה על ערכי דת ומסורת ועוד.
אחד המעשים אשר משקף הישרדות רוחנית מרשימה הוא חתירתם של יהודים לתיעוד חייהם בגטאות ובמחנות. אמנים ואנשי רוח, לצד ילדים ואנשים מן השורה, תיעדו בכתיבה ובציור את האימה והשבר של החברה היהודית. פעילויות אלו אשר שאבו את כוחם מעוצמה נפשית ומדפוסי פעולה שהתקיימו בקרב החברה היהודית במשך מאות בשנים לא רק סייעו לרבים להתעלות מעבר להשפלות ולפגיעות שנחתו עליהם אלא אף נוצרו לפעמים כדי להזעיק את העולם החופשי וכדי לסייע בעתיד לחשוף את מציאות חייהם. במחנות עצמם, בתהליך הדה-הומניזציה הקיצוני, הצטמצמו התחומים שבהם יכלו היהודים לפעול וליצור, אך גם שם אפשר למצוא עדות לשרידי פעילות רוחנית שבעזרתה פרצו האסירים – ולו בדמיונם – את גבולות הכרת האסיר ואת גבולות תודעת המחנה. גם אם רק מעטים השתתפו בפעולות אלו, הרי אין חשיבותן בכמות אלא בעוצמת הרוח שנדרשה למימושן במציאות הדיכוי וההשפלה. כך יש לבחון גם את מעשיה של המחתרת המזוינת: על אף חוסר האונים הברור של היהודים לנוכח עוצמתם הצבאית של הגרמנים ועל אף קהות החושים שרבים לקו בה, היו שמצאו בתוכם כוחות לפעול ולמרוד.
במציאות חיים דורסנית כל כך, אך טבעי שאנשים יתכנסו בתוך עצמם וידאגו לגופם ולקרובים להם ביותר. ואכן היו רבים שפעלו כך. אך אפילו במציאות הקשה שבה היו נתונים יהודי מזרח אירופה ומערבה, הוקמו מפעלי עזרה הדדית וסעד, ורבים התגייסו לעזרת החלש מהם. במחנות הייתה העזרה ההדדית לעתים קרובות שאלה של חיים ומוות, והיא לוותה בדילמות מוסריות קשות. הסיוע לאחר במזון, בלבוש או בעבודה פגע ביכולת ההישרדות של האדם עצמו, ובכל זאת היו שעשו זאת. יד ושם זוכר ומוקיר את היהודים שלא התרכזו אך ורק בהצלת נפשותיהם הם אלא העמידו את עצמם בסכנה גדולה כדי להציל את חייהם של אחרים. עם היהודים האלה נמנו יחידות פרטיזניות יהודיות שהגנו על כוחות לא לוחמים, בהם נשים וזקנים; ברחבי אירופה כולה, בגטאות ובמחנות, ניסו יהודים להגן על הילדים ועל עולמם. חלק מהם שילמו על כך בחייהם. למרבה הצער לא כל מי ששימרו את צלם האדם בצל המוות הצליחו לשרוד מאימי השואה, אך מעשיהם עצמם הם בבחינת תזכורת לעוצמת רוחו של האדם.
הרצח של שישה מיליון יהודים התרחש בלב לבה של אירופה הנוצרית ולנגד עיניהם של מיליונים רבים אחרים. פעמים רבות היו השנאה ליהודים ורדיפתם לנורמה מקובלת, ומי שניסו לסייע ליהודים פעלו בניגוד למקובל בחברתם. יכולתו של האדם לפעול על פי אמות מידה מוסריות גם כאשר הנורמות הציבוריות קרסו והיו כלא היו אינה מובנת מאליה. חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם ולעתים אף את חיי היקרים להם מכול הם היוצא מהכלל. מעשיהם של מי אשר גם בתופת לא התנערו מהמוסר האנושי הם תזכורת מתמדת ורבת תפארת לרוחו של האדם.
בחינת צלם האדם בצל המוות והכרת מעשי הזוועה שביצעו הנאצים ושנעשו בשמם ברחבי אירופה מעלות גם היום שאלות קשות בדבר התהומות שההתנהגות האנושית יכולה להתדרדר אליהן; בה בעת זוועותיה הן שמאירות את פסגות העשייה וההקרבה שאליהן הגיעו הקרבנות, יהודים ובני אדם, בעצם ימי השחור. מחויבותנו להתמודד עם המשמעויות האנושיות של השואה ועם השפעותיה המוסריות על האדם והחברה נגזרת גם היום, יותר מ-60 שנה לאחר תום השואה, מתעצומות הנפש של מי שחיו בעולם ללא מוסר ויכלו לו.
