התנגדות יהודית בתקופת השואה בסימן שמונים שנה למרד גטו ורשה

דבריו של מרדכי אנילביץ', מפקד הארגון היהודי הלוחם (אי"ל) ,שנכתבו ופורסמו בעצם ימי המרד, מתמצתים את עוצמתו הייחודית של מרד זה. המרד, אשר פרץ בערב פסח תש"ג, 19 באפריל 1943, היה המרד העירוני הראשון נגד גרמניה הנאצית בכל השטחים שכבשה. מכל התקוממויות היהודים בזמן השואה היה מרד גטו ורשה הממושך ביותר ומספר המשתתפים בו היה הגדול ביותר. זה היה מרד עממי: בשעה שלוחמי אי"ל ואצ"י (הארגון הצבאי היהודי) לחמו ברחובות הגטו התבצרו יהודי גטו ורשה בבונקרים. לאחר כמה ימי לחימה החלו הגרמנים להצית ולפוצץ בשיטתיות את בתי הגטו כדי להתגבר על הלוחמים ולאלץ את המסתתרים לצאת ממקומות המחבוא. כחודש ימים נלחמו יהודי גטו ורשה על נפשם. רבים נספו בימי המרד במלכודות האש והעשן. ידיעות על המרד נפוצו במהירות והגיעו גם לעולם החופשי, והוא היה לסמל הלחימה של מעטים מול רבים, לסמל עצמאותה של רוח האדם ועוצמתה. 

מאפייני ההתנגדות היהודית 

מרד גטו ורשה היה מעשה התנגדות אחד מתוך פעולות התנגדות רבות של יהודים, חמושות ושאינן חמושות, שנעשו בתגובה לרדיפות, לדיכוי ולהשפלה שמהם סבלו מידי גרמניה הנאצית ושותפיה .ההתנגדות היהודית לבשה פנים וצורות רבות: התנגדות רוחנית, תרבותית ,מחתרתית ־ פוליטית ,חינוכית או דתית; תיעוד מחתרתי של המאורעות; זיוף תעודות זהות ותעודות חסות; הסתרת יהודים; הברחת אלפי יהודים אל מעבר לגבולות המדינה למקומות בטוחים יותר; בריחה ממחנות ומגטאות ;מרידות חמושות והצטרפות למחתרות בארצות הכיבוש; מתן סיוע לבעלות הברית ועוד .רבות מפעולות אלה היו ביטוי התרסה של יהודים נגד הרדיפות הקיצוניות של הגרמנים ועוזריהם ונעשו בניסיון לשמור על גופם ועל נפשם כאחד. 

היהודים בשטחי הכיבוש היו מיעוט קטן, רב־ דורי ומפולג של אזרחים, שחיו בקרב אוכלוסיות שברובן היו אדישות לגורלם ולעיתים קרובות אף עוינות. מול היהודים ניצבה המדינה החזקה ביותר באירופה והפנתה את כל כוחה נגדם. בתנאים האלה התמודדו היהודים עם דילמות מייסרות ונואשות, ומי שתכננו פעולות לחימה והתגוננות עשו זאת בידיעה שלא יוכלו להציל את הרבים .בדיון שנערך בווילנה בדצמבר 1941 אמר אבא קובנר:

"כלום קיימת אפשרות של הצלה ?– אם גם אכזרי הוא להשיב, חייבים אנו ליתן את התשובה – לא, אין הצלה! ותשובתנו בדין שתהיה ברורה יותר: ליחידים, לעשרות ומאות – שמא. לעם, למיליוני יהודים בעול הכיבוש הגרמני – אין הצלה"2.  

כל החלטה או פעולה של יהודי יחיד או של קבוצת מחתרת סיכנה את חייהם של רבים .היו שהבינו שמכיוון שמטרת העל של גרמניה היא להשמיד את כלל היהודים, לא תוכל ההתנגדות לשנות את גורלם של הרבים:" פעולתנו ייתכן שתדחק את הקץ, תביאוֹ בטרם מועד, את הקץ שיבוא בלאו־ הכי", כדברי אבא קובנר.3

התקוממויות, בריחות, הברחות גבול והסתרה 

יהודים בעשרות קהילות ניסו לארגן מרד: בווילנה, בביאליסטוק ,בקרקוב ובמקומות נוספים נעשו ניסיונות נואשים לעשות מעשה אשר לרוב לא נועד להצלה אלא למלחמה סמלית על כבודו של העם .גם במחנות ארגנו אסירים יהודים התקוממויות מזוינות. כך אירע בטרבלינקה ובסוביבור ובמרד הזונדרקומנדו באושוויץ־בירקנאו, שבו פוצצה באוקטובר 1944 קבוצה של אסירים – רובם מיוון ,מפולין ומהונגריה – את אחד ממבני המשרפות .פעמים נמשכה הלחימה עצמה רק שעות מספר או ימים מעטים. היו מקרים כמו בגטו לחווה (Łachwa) שבהם הייתה מטרת המרד לאפשר בריחה המונית ליערות הסביבה.  

 מאות אלפי יהודים ברחו לבדם או בקבוצות מעשרות יישובים, מרכבות שילוח, ממחנות, ואף ממחנות ההשמדה בניסיון להציל את חייהם ואת חייהם של אחרים. העיתוי, הטופוגרפיה ויחסה של האוכלוסייה המקומית ליהודים היו מן הגורמים אשר השפיעו על גורלם של ניסיונות הבריחה האלה. רק קומץ מן הנמלטים מקיץ 1941 ועד סוף המלחמה שרד .כך, לדוגמה, שרדו רק 20 נפשות מתוך 2,000 הבורחים מגטו טוצ'ין (Tuczyn). אחת מצורות ההתנגדות הייתה הצלת יהודים בידי יהודים שנרדפו בעצמם. כך, למשל, ארגנו חברי "קבוצת העבודה" בסלובקיה וחברי המחתרת הציונית בהונגריה הברחה מאורגנת של אלפי יהודים אל מעבר לגבול .ברומניה ניסה ארגון הקהילות, בניגוד להוראות הממשלה, לסייע ככל יכולתו למגורשים לטרנסניסטריה כדי שיחזיקו מעמד ככל האפשר בתנאי קיום בלתי אפשריים. הצלת ילדים עמדה בראש מעייניהם של פעילי התנגדות יהודים. רשתות מחתרת יהודיות שיתפו לשם כך פעולה עם קבוצות מחתרת לא־יהודיות ואף עם ארגונים יהודיים רשמיים שלטובת הצלת הילדים ביצעו פעולות בלתי חוקיות. כך, למשל, ניצלו אלפי ילדים בבלגיה, בהולנד, בצרפת ובהונגריה. 

התנגדות של יהודים בתוך מערך המלחמה נגד גרמניה ושותפיה 

פעילי מחתרת יהודים אף תרמו למערך המלחמה נגד גרמניה הנאצית ולתבוסה שלה ושל בעלות בריתה. אלפי היהודים הפרטיזנים שלחמו ביערות מזרח אירופה היו גורם חשוב בלחימה בגרמנים ובהצלת אלפי יהודים אשר ברחו ליערות .הפרטיזנים היהודים הקימו יחידות יהודיות או הצטרפו ליחידות פרטיזנים כלליות, ונלחמו בשורות הפרטיזנים לא רק במזרח אירופה אלא גם במדינות רבות נוספות באירופה כיוגוסלוויה, יוון ובולגריה. באלג'יריה סייעו אנשי מחתרת יהודים להצלחת הנחיתה של כוחות בעלות הברית במדינה ולהשתלטותן עליה.

עמידה: שימור הזהות והחברה 

ההתנגדות היהודית בתקופת השואה באה לידי ביטוי גם בהתנגדות רוחנית ותרבותית. יהודים סיכנו את חייהם והמשיכו בגלוי ובמופגן או בחשאי ובמחתרת לשמור מצוות, לקיים חיי רוח ואמונה, להפעיל מערכות חינוך ,לשמור על מערכות של תמיכה וסיוע לזולת ולקיים חיי תרבות .כתב על כך אלי ויזל:

"הנפש היהודית היתה יעדו של האויב. הוא ביקש להשחית את הנפש, בד בבד עם השמדתנו הפיסית. אבל למרות עוצמתו ההרסנית, למרות כוחו המשחית, הנפש היהודית נשארה מחוץ להישג ־ ידו".4

בשעה שנרדפו עד צוואר הפרו יהודים רבים את צוויהם של הגרמנים ושל בעלי בריתם, לא מילאו את פקודותיהם ושמרו ככל יכולתם על אורחות חיים מושרשים כביטוי של אי־כניעה וכדי לשמור על זהותם ועל כבודם. בולטת בהקשר זה השמירה על אורח חיים אמוני ועל מעגל החיים היהודי. רבים ציינו חגים בחשאי ,היו שקיימו מנייני תפילה ומי שניסו לשמור על הלכות כשרות וטהרה .מאמץ קיומי ניכר אחר בא לידי ביטוי בגטאות שבהם הועלו הצגות וקונצרטים, פעלו ספריות מחתרתיות, פורסמו שירים והועברו מיד ליד, הודפסו עיתונים מחתרתיים והתקיימו בסתר חיי תרבות שוקקים. מתוך תקווה, אף אם נואשת, כי יזכו לראות את סופה של המלחמה ולהתאחד עם קרובי משפחה ועם בני קהילה ביקשו המתנגדים לשמור על חיוניות ובד בבד להעניק ביטוי למצוקת הקיום ולרדיפה .פעולות חינוכיות התקיימו מתחת לאפם של הגרמנים מתוך סיכון חיים ביודעין ומתוך תחושת שליחות ואחריות לנפשם של הילדים. כך היטיב לנסח בוורשה המורה והמחנך חיים אהרון קפלן, שכתב ביומנו באוגוסט 1940:

"בימי מצוקתנו אלה אנחנו חיים חיי אנוסים. הכול אסור לנו והכול אנחנו עושים".5

היהודים הנרדפים בכל מקום שנמצא בשלטונם של הגרמנים ושל שותפיהם פעלו לבדם, בקבוצות ובקהילות להישרדות פיזית אך גם לשמירת החיוּת התרבותית, האמונית והחינוכית של העם היהודי.

לא היה בכוחה של ההתנגדות הענפה להציל את המוני היהודים. לנוכח נחישותם של הנאצים ליישם את הפתרון הסופי והכוח שהיה נתון בידיהם ובידי שותפיהם היו ההתנגדות והלחימה מאבק של מיוסרים הנטושים לגורלם. ועם זאת ,היקפה ורבגוניותה של ההתנגדות היהודית בתקופת השואה על פניה הרבים הנחילה מורשת יהודית לדורות ובה בעת היא מסמלת את עוצמתה של רוח האדם ואת ערכיה.