אלקה ריינס-אברמוביץ נולדה ב-1932 בעיירה נובוסליצה שבצפון בסרביה, ברומניה (היום אוקראינה), למשפחה של חמש נפשות. המשפחה התפרנסה מחנות לדברי עור ולציוד לסוסים ומעבודתו של האב, שמעון ריינס, כרצען. ההורים הקנו לילדיהם חינוך יהודי וציוני, והאב אף התנה את חתונתו עם האם, פרידה, בהסכמתה לעלות עמו לארץ ישראל.
ביוני 1940 נמסר אזור בסרביה לברית המועצות, אך ב-7 ביולי 1941 נכנס הצבא הרומני לנובוסליצה. "ירו באנשים, שרפו בתים, אבי הוכה במוט", נזכרת אלקה. "בפעם הראשונה בחיי ראיתי מתים, המוני מתים בצד הדרך. זה נחרת במוחי ולא נמחה".
ב-27 ביולי 1941 ציוו הרומנים על יהודי העיירה לעבור לטרנסניסטריה, ואלקה ומשפחתה יצאו לדרך ברגל. "הדרך הייתה זרועה מתים. הלכנו בלי סוף. שתינו משלוליות מים. אם מצאנו תירס או סלק סוכר, זה היה אוצר. המשפחה הייתה מאוחדת. הגדולים נשאו את הקטנים על גבם".
על הגשר שמעל נהר הדנייסטר עמדו חיילים רומנים, הפילו מגורשים לנהר וירו בהם. את הנותרים בחיים גירש הצבא הרומני לגטו ידינץ, שם מתו רבים מרעב וממחלות. המגורשים עברו ליאמפול ומשם לקושרינצי שבטרנסניסטריה. "דחסו אותנו לשלוש אורוות. היה חורף קר מאוד. לא נתנו לנו אוכל או מים. בכל יום מתו אנשים".
האב עבד בשדות אצל איכרי הסביבה, והאם חלתה בעבודתה. "היא קיבלה חום גבוה. שכבתי לידה והחזקתי בידה כל הלילה. כשהתעוררתי בבוקר אבא אמר: 'ילדים, אימא נפטרה'. לקחו אותה בעגלה. לאחר שבוע נפטר סבא. גם סבתא ושתי בנות דודה נפטרו. אחרי שנה נשארו 70 מ-480 איש. מהמשפחה שלי נפטרו 84 איש".
הכפריים המקומיים היו זקוקים למומחיותו של האב, והמשפחה עברה לבית שעמד בחצר של כפריים מקומיים. "זה הציל את חיינו. אבא לקח אותי על הגב כי כבר לא הייתי מסוגלת ללכת. אחרי 11 חודשים שבתי ללכת".
במרץ 1944 נסוגו הרומנים עם הגעת הצבא האדום לטרנסניסטריה, והאב גויס לצבא האדום. בספטמבר 1945 שוחרר האב מהצבא, חזר אל שלושת ילדיו שנשארו לבדם, ויחד הם חזרו לרומניה. אלקה נשלחה לבית יתומים יהודי בקלוז'.
אלקה ואחותה אסתר הצטרפו לתנועת "דרור הבונים" ובדצמבר 1947 הפליגו לארץ ישראל באניית המעפילים "פאן יורק". הבריטים תפסו את האנייה, ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. במרץ 1948 הגיעו אלקה ואסתר לארץ ישראל.
אלקה פעילה ב"בית להיות" בחולון להנצחת השואה ומתנדבת בצוותים המסייעים למשפחות של חללי צה"ל.
אלקה נישאה לאריה ז"ל, יליד תל אביב, ונולדו להם שלושה ילדים, עשרה נכדים ושישה נינים.
