שמחה אפלבאום

שמחה אפלבאום נולד בשנת 1927 בעיירה מאלץ' שבמחוז פרוז'ני (כיום בלרוס), להוריו יעקב ורחל ולאחותו הבוגרת אלה (אלק'ה). ביתו היה מסורתי. האב היה פעיל ציוני ששלח צעירים להכשרה חקלאית ליד ורשה ולארץ ישראל.

בנובמבר 1941 גורשו שמחה ומשפחתו לברזה-קרטוסקה. כשנודע על רצח יהודי האזור, הם נמלטו לגטו פרוז’ני. במאי 1942 הצטרף שמחה לקבוצת נוער יהודי שיצאה ליערות כדי לחבור לפרטיזנים יהודיים וחיילים סובייטים. בנובמבר 1942 שב לגטו עם מספר צעירים כדי להצטייד בבגדים ומזון. אחדים מחבריו נפגעו מירי הגרמנים. שמחה הצליח להימלט והגיע לבית הוריו. עם חיסול הגטו בינואר 1943 נשלחו שמחה ומשפחתו לבירקנאו, שם נספתה כל משפחתו. שמחה התחזה למבוגר מגילו ונשלח לעבודות כפייה. על זרועו קועקע המספר 78524. הוא הועסק בסחיבת לבנים לבניית משרפות 4 ו-5 ולהקמת מחנה הצוענים. באפריל 1943 הועבר לאושוויץ 1 והועסק בהנחת מסילת ברזל ובבינוי. בעבודה זו הוכה קשות עד לעילפון ואובדן מחצית משיניו. בספטמבר 1943, לאחר שורת סלקציות, הועבר למפעל התחמושת D.A.V. ובאפריל 1944 הועבר למפעל סימנס במחנה בובריק הסמוך.

ב-18 בינואר 1945 נשלח לצעדת המוות לגלייביץ ומשם המשיך בקרון רכבת פתוח מערבה. בצ'כיה קפץ מהרכבת ונמלט. במשך חמישה שבועות הסתתר בעזרת איכרים מקומיים ואז נתפס על ידי הגסטאפו, עונה ונשלח למחנה בוכנוואלד ומשם לזכסנהאוזן. ב-22 באפריל הוצעד בצעדת מוות לכיוון הים הבלטי תחת משמר אנשי אס-אס. בעת המסע נדר שמחה שאם ישרוד יעלה לארץ ישראל ויקים יישוב לזכר הוריו ובני משפחתו שנספו, וכן יצטרף לכוחות הביטחון של היישוב כדי לסייע בהקמת המדינה. ב-3 במאי שחרר צבא ארצות הברית את שרידי הצועדים ליד שוורין.

לאחר השחרור הצטרף שמחה לקיבוץ בוכנוואלד בגרמניה ובמרץ 1946 הגיע לארץ באוניית המעפילים "תל-חי". בקיץ 1946 עבר הכשרה בקיבוץ אפיקים ונשלח לקורס מ"כים של ההגנה. במלחמת העצמאות לחם בחזית הדרום והנגב בחטיבות גבעתי והנגב. ב-20 ביוני 1948, בהפוגה הראשונה, לפני מבצע "דני", עלה להתיישבות כמפקד עם 16 חברי קיבוץ בוכנוואלד בחוות שפון ליד באר יעקב. שם הניחו את היסוד להקמת קיבוץ נצר (כיום נצר סרני). לאחר שהשתתף בקרבות בדרום יצא שמחה לקורס קצינים ובסוף 1948 התמנה למ"מ בחטיבת הנגב. בסוף ינואר 1950 חזר לקיבוצו ומילא תפקידים בכירים בקיבוצו ובהתאחדות התעשיינים.

שמחה לחם במלחמות ישראל כולל מלחמת יום הכיפורים. בה גם השתתף בשיקום חטיבת ברק (188) והגיע לדרגת אל"מ במילואים בשריון. הוא היה בין יוזמיו ומקימיו של אתר ההנצחה ללוחמי החטיבה בלטרון.

שמחה שם לו למטרה להנחיל לנוער את קורות השואה וממשיך לשמש איש עדות במשלחות בני נוער לפולין ולספר על עברו בבתי ספר ובצה"ל.

שמחה נשוי לנעמי ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים. כולם שרתו או משרתים ביחידות קרביות.