חיה אברהם נולדה בשנת 1926 בוושקוץ, רומניה. חיה היתה הבת השלישית מתוך שלוש בנות ובן. אביה היה חסיד ויז'ניץ, פעיל בקהילה ובעל מסעדה ביתית. אמה עזרה בעסקי המסעדה. המשפחה היתה דתית. חיה ואחיותיה למדו בבקרים בבי"ס רומני, ואחר הצהרים עברית וגרמנית בבי"ס יהודי.
ב-1940 פלשו הרוסים לאזור. חיה, בת 14, הפסיקה את לימודיה וסייעה בכלכלת המשפחה. ב-1941, עם פלישת הגרמנים, התחילו האוקראינים לאסור יהודים ולבצע מעשי הרג אכזריים בעיירה ובסביבה. בוושקוץ הוקם גטו והיהודים חויבו בנשיאת טלאי צהוב. שניים מדודיה של חיה, מצד אמה, נרצחו בידי האוקראינים. חיה זוכרת כי יום אחד, כשהיה אביה בתפילה בבית כנסת, ניגשו אליו שני אוקראינים עם מקל וניסו לאלץ אותו לקרוע ספר תורה. האב סרב והשניים הניפו את האלה ושברו לו את אפו. חיה שמרה בגטו על ילדים קטנים ממנה, שהוריהם נאלצו לצאת לעבודות השונות.
בסוכות 1941, הודיעו האוקראינים שעל כל היהודים להתייצב למחרת בבוקר בתחנת הרכבת. חיה זוכרת את בני משפחתה, מסובים סביב שולחן השבת, שרים זמירות ובוכים. אחר כך התפנה כל אחד לצרור לעצמו את חבילת בגדיו. "רק אבא לא לקח לעצמו בגדים. בתוך החבילה הוא ארז טלית, תפילין וספרי קודש". היהודים הועלו למחרת בבוקר על קרונות לבהמות ובערב הושענא רבא הגיעו למוגילב. שם הובלו לבתים עזובים ללא חלונות וללא דלתות. בחול המועד פסח נפטרה האם מטיפוס. המזון היה בדוחק, הטיפוס השתולל, והיהודים היו חשופים לנחת זרועם של השוטרים הרומניים. ב- 1942 נשלחה המשפחה ממוגילב לפיצ'ורה. פיצ'ורה – מעין אחוזה כפרית מוקפת חומה , אכלסה בבתיה הנטושים יהודים מגורשים בדחיסות איומה. לאחר זמן מה, החליטו חיה ואחיותיה להבריח את האבא והאח יוסלה מפיצ'ורה. האב ובנו הצליחו לברוח מן המחנה. כעבור 10 ימים הצליחו גם חיה ואחותה הקטנה להתגנב מן המחנה. הן פסעו בחושך, בקור ובשלג. זוג מבוגר לקח אותן אל ביתן, נתן להן אוכל ואף ספר להן שאביהן ואחיהן היו מספר ימים קודם בביתם והדליקו נרות של חנוכה. חיה ואחותה יצאו במסע רגלי בן 120 ק"מ לכוון מוגילב, כשהן ישנות על ספסלים, בבתי כנסת, בבתי תושבים ובקהילות קטנות. במוגילב, הן מצאו את האב במצב גופני רעוע מאוד. הוא נפטר בינואר 1943. חיה ואחותה הצעירה נשלחו עם יתומים נוספים לבית יתומים גדול בבוקרשט בעוד אחיה הגדולים נותרו במוגילב. הן הצטרפו לתנועת בני עקיבא, תנועה דתית ציונית והחליטו לעלות לארץ ישראל.
באוקטובר 1945 עלו חיה ואחותה כעולות ליגאליות, באנייה "טרנסילבניה". חיה הלכה להכשרה "מכורה" בכפר חסידים, ואחר כך עברה לחיפה. היא עבדה במתפרת "אתא" ואחר כך במשרד הפנים. חיה נישאה ויחד עם בעלה פתחה חנות מכולת בחיפה. לזוג נולדו שלושה ילדים: הבן הגדול (שנקרא ע"ש אביה) נהרג בתאונה בצבא ב-1974. הבת עובדת כעורכת לשונית בכנסת, הבן - מהנדס מכונות. בעלה נפטר ב-1989. לחיה 6 נכדים.
