דינה בייטלר

דינה בייטלר לבין לוין נולדה בווילנה בשנת 1934, הילדה השניה במשפחה של שלושה ילדים. בשת 1940, כשהיתה וילנה נתונה בכיבוש סובייטי, גורש אביה של דינה לסיביר באשמת היותו קפיטליסט. ב-1941 כבשו הגרמנים את וילנה ודינה, אמה ושני אחיה נכלאו בגטו.  באקציה שנערכה בגטו נתפסו דינה, אחיה הבכור וסבתה ונלקחו לבור ההריגה פונאר. שם על שפת הבור הם נורו עם עוד אלפי היהודים שהובאו מהגטו. דינה בת השבע נורתה ברגלה, נפצעה קל ונפלה אל בין הגופות שבבור. "בלילה", היא מתארת, "שמעתי קול של אישה ששואלת ביידיש אם עוד מישהו נמצא בחיים [...] היו פצועים שקראו בקול וביקשו עזרה. השומרים שהרי עוד היו שם שמעו את זה, באו חזרה והתחילו לירות שוב". לקראת בוקר נחלצה דינה מהבור ותעתה בין היערות והכפרים כשהיא פצועה ומתחננת לחסדי הכפריים. היא נדדה בין הכפרים בכל שנות המלחמה בחיפוש מזון וקורת גג, ובנדודיה פגשה אישה שעזרה לה לאמץ זהות בדויה של יתומה פולנית. בזהות זו היא המשיכה בנדודיה עד שפגשה חיילים רוסיים וסיפרה להם את סיפורה. לאחר המלחמה היא חזרה לווילנה, הוכנסה לבית יתומים יהודי ושהתה בו עד סיום חוק לימודיה. היא חיפשה את אמה ואת אחיה הקטן, אך לא נודע דבר על גורלם. אביה שהיה בסיביר ניצל ועלה לארץ. דינה נישאה ובשנת 1960 עלתה לארץ, וכיום יש לה בן ובת, עשרה נכדים ונינה אחת.