שמואל בלומנפלד* נולד בשנת 1926 בעיר קרקוב בפולין למשפחה של רבנים וסופרי סת"ם. בילדותו עברו הוריו וששת ילדיהם לעיירה פרושוביצה הסמוכה לקרקוב מצפון.
ימים אחדים לאחר פלישתם לפולין בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את פרושוביצה.
"בתחילת 1942 נקראנו לעבודות כפייה, אך לא התייצבתי. אבל כשעצרו את אבא שלי, התייצבתי. הוכיתי ונכלאתי בבית הסוהר, ומשם הועברתי למחנה העבודה פלשוב ליד קרקוב".
אביו של שמואל, אברהם יהושע השל בלומנפלד, נרצח במחנה פלשוב.
ביוני 1942 היה שמואל עד לאקציית שילוח של יהודים מקרקוב:
"ראיתי שגרמנים, פולנים ואנשי שירות הסדר היהודים שומרים על המגורשים, ואז מכניסים אותם לקרונות רכבת ונועלים את הקרונות. הבנתי שהם הולכים למוות והחלטתי שאברח הביתה. כל רצוני היה למות עם משפחתי. התחמקתי אפוא עם את החפירה ונדדתי ארבעים קילומטר הביתה, לפרושוביצה".
באוגוסט 1942 כותרה פרושוביצה לקראת אקציית החיסול של יהודי העיירה. "אמרתי לחבר: 'בוא נברח למחנה עבודה'. גם אמי [רוזה בלומנפלד לבית פלטקביץ] ציוותה עלי לחזור אל מחנה העבודה. היא הרגישה שהם וכל יהודי העיירה הולכים למוות. היא נתנה לי חצי מהכסף שהיה לה. לא תיארתי לעצמי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה את המשפחה".
לפני גירושם של יהודי פרושוביצה למחנה ההשמדה בלז'ץ הצליח שמואל לברוח לגטו קרקוב. במרס 1943 חוסל גטו קרקוב ושמואל גורש לאושוויץ. עם הגיעו למחנה הוא נבחר בסלקציה לעבודות כפייה ונשלח לעבודה במכרה פחם. ב-18 בינואר 1945, עם התקרבות הצבא האדום לאושוויץ, נמנה שמואל עם האסירים שהוצאו לצעדות המוות. הוא הגיע לבוכנוואלד ומשם למחנה ריימסדורף, שם עבד בסילוק פצצות נפל ובתיקון גגות שנפגעו בהפצצות בעלות הברית.
באפריל 1945 נאלצו שמואל וחבריו לצאת לצעדת מוות נוספת – בפעם הזאת לגטו טרזין – ובמאי 1945 הוא שוחרר בידי הצבא האדום. הוא שב לפולין וחיפש קרובי משפחה, אך גילה שכל בני משפחתו נרצחו. הוא הצטרף לקיבוץ שהקימה תנועת "דרור" והחל לסייע בפעילות "הבריחה" – הגירה לא חוקית של מאות אלפי שורדי שואה למערב אירופה בדרכם לארץ ישראל.
ב-1948 הגיע שמואל לישראל והתגייס לצה"ל. עם השחרור הוא התגייס לשירות בתי הסוהר ובימי משפט אייכמן היה אחד הסוהרים ששמרו על אייכמן.
"הראיתי לו את המספר על היד ואמרתי: 'אתה רואה שזה מספר אותנטי? הייתי שנתיים באושוויץ ונשארתי בחיים'".
שמואל נמנה עם מייסדי ארגון יוצאי פרושוביצה, והיה פעיל שנים רבות בהנצחת זכרם של יהודי העיירה. בין השאר הוא מילא מאות דפי עד לזכרם של בני קהילתו שנרצחו בשואה, פעל לטיפוח בית הקברות היהודי בעיירה והקים מצבה לזכרם של הנרצחים.
לשמואל ז"ל ולרעייתו רבקה שני ילדים, שישה נכדים ושבעה נינים.
*שמואל בלומנפלד נפטר ב – 15 באפריל 2022
