נולדה ב-1921 בגרודנו, פולין למשפחה מסורתית. בגיל 12 הצטרפה לקן של השומר הצעיר כחניכה ואחר כך כמדריכה.
ביוני 1941 התגייסה למחתרת בגרודנו ועם הכניסה לגטו בנובמבר, הדריכה בני נוער במחתרת. המטרה היתה שבני הנוער לא יתגלגלו חסרי מעש ברחובות הגטו. בפעולות נהגה לקרוא ספרים ולדבר על עלייה והגשמה בארץ ישראל, תוך ניסיון לטעת תקווה וכוח רצון בלבבות החניכים. במקביל פעלה המחתרת לסייע לפליטים הרבים שהגיעו ממערב פולין. חסיה היתה גם שותפה לניסיונות לארגן התקוממות בגטו.
במסגרת פעילותה במחתרת נשלחה לביאליסטוק, שם פעלה בצד הארי תחת זהות בדויה של נערה פולנית - הלינה סטשיוק. עם התמוטטות המרד בביאליסטוק, מילאה יחד עם חברות מחתרת נוספות תפקיד של קשרית בגדוד הפרטיזנים ביערות ביאליסטוק. ביום עבדה כנערה פולנית אצל משפחה של קצין ס.ס. ובלילה הבריחה נשק, תחמושת, מזון ותרופות ועסקה בהשגת ידיעות עבור הפרטיזנים. כמו כן ארגנה יחד עם יתר הקשריות תא של גרמנים שסייעו לפרטיזנים.
חסיה הכינה עבור פיקוד הצבא האדום מפה של ביאליסטוק שכללה נתונים מודיעינים ואסטרטגיים. הודות למפה נכבשה העיר ללא אבדות לצבא האדום ועל כך הוענק לחמש הקשריות אות ההצטיינות הגבוה ביותר הניתן לאזרחים.
עם תום המלחמה פתחה את בית הילדים הראשון להצלת ילדים יהודים בלודז'. שנה וחצי נדדה עם הילדים דרך גרמניה וצרפת. באפריל 1947 עלו על סיפון אניית המעפילים " תיאודור הרצל" כשחסיה אחראית על למעלה מ- 500 ילדים. האנייה נתפסה על ידי הבריטים ונשלחה לקפריסין, שם המשיכה חסיה לנהל את הפעילות החינוכית במחנה הנוער. לאחר כחצי שנה עלתה הקבוצה ארצה. עד היום היא בקשר חם עם חברי הקבוצה.
חסיה נישאה ובנתה את ביתה בקיבוץ להבות הבשן. היא עבדה כמחנכת וכמורה לאמנות במכללת תל חי. לחסיה שלוש בנות, אחד עשר נכדים ושתי נינות.
