נולדה ב-1923 בלודז', פולין. בת לשושלת רבנים מצד אמה. אביה היה רב. לאסתר היו שתי אחיות קטנות.
בספטמבר 1939 הגיעו הגרמנים לבית המשפחה ובזזו רכוש. כעבור שבוע הצטווה סבה להתייצב במפקדה הגרמנית כדי להודיע כמה יהודים יש בעיר.
כשעברה המשפחה אל הגטו, במרץ 1940, אסתר הבריחה פנימה ספר 'נביאים- כתובים' כתוב על קלף, בתוך עגלת ילדים. בנות המשפחה עבדו בבית חרושת לעבודות יד. האב שימש כרב.
בספטמבר 1942 גורש אביה של אסתר להשמדה בחלמנו. אמה של אסתר הלכה לעולמה כעבור שנה בגטו. אסתר הפכה לאחראית על ארבע ילדות (שתי אחיותיה ושתי בנות דודות).
ב-1944 גורשו אסתר ואחיותיה לאושוויץ. הן הצליחו לעבור מספר סלקציות יחד. כל המיועדות לעבודה הוצאו אל מחוץ לבלוק והושבו בסמוך לקרמטוריום. נאמר להן: "או שתגיע רכבת ותיקח אתכן לעבודה או שתועברו לקרמטוריום". יום וחצי חיכו עד שהגיעה רכבת והסיעה אותן לכריסטיאנשטאט, מחנה עבודה דרומית לברלין. כל בוקר צעדו 7 ק"מ לצורך חפירת בורות להנחת צנרת מים.
בינואר 1945 הוצעדו אסתר ואחיותיה לברגן בלזן. הטיפוס היכה בהן ובת דודתה מתה מהמחלה. אסתר חלתה מאוד וחברתה, אירקה פקואה, סיכנה עצמה והשיגה לה חצי כוס חלב. היא עצמה לא שתתה מן הספל. אסתר מספרת שהעזרה ההדדית היתה נפוצה. אחותה חנה הספיקה לחוות את רגע השחרור ואז נפטרה. אסתר שקלה 27 ק"ג בעת השחרור.
למרות שהרופאים לא נתנו לה סיכוי לחיות, אסתר נלחמה והצליחה להבריא. היא עלתה עם אחותה מינה במאי 1946 על סיפון אניית מעפילים. האנייה נתפסה ונשלחה לקפריסין.
במרץ 1948 הגיעו לארץ. אסתר התיישבה בחיפה ולמדה הנהלת חשבונות. ב-1952 נישאה, ועברה לגור בבני ברק. לאסתר 6 ילדים, נכדים ונינים.
