נולד ב-1928 בקובנה, ליטא. התחנך בביה"ס עברי והיה חבר בתנועת "בית"ר".
באוגוסט 1941, נכנסה משפחתו לגטו. אורי, שהיה בן 13, החל לעבוד כשליח במשרד העבודה הגרמני. הוא גויס למחתרת ותוך סיכון חיים, גנב תעודות עבודה שאפשרו לרבים, לברוח מהגטו ולהצטרף לפרטיזנים. בזמן אקציות הילדים הסתיר אורי את אחיו בן ה-9 במחבוא, ולמרות מכות רצח שספג, לא הסגירו וכך ניצלו חייו.
ביולי 1944 פונה הגטו והמעטים שנותרו בו אחרי האקציות, הועברו ברכבות משא לגרמניה, בדרך, הורדו הנשים והילדים בשטוטהוף שבפולין. זו הייתה הפעם האחרונה שאורי ראה את אחותו ואמו. הגברים הוסעו למחנה העבודה קאופרינג לנדסברג בדכאו. לאחר מספר ימים נשלחו הילדים שנותרו לאושוויץ וביניהם דני אחיו.
כתוצאה מעבודת הפרך, הרעב והמכות, מצבו של האב התדרדר ובאוקטובר 1944 נשלח לאושוויץ. אורי נותר לבד, כדי להשביע את רעבונו הרבה באכילת מלח ושתיית מים. הוא התנפח, נחלש ואיבד את הרצון לחיות. במסדר צעד קדימה, תוך ידיעה שזה סופו. עוזריו היהודים של מפקד המחנה שהכירו אותו מהגטו, השתדלו בשבילו והמפקד פקד להוציאו מהמסדר ונתן לו עבודה לנקות את המשרד.
כך התאפשר לאורי להציל את חייו של חברו הטוב חיים קונביץ, שנפצע קשה בתאונת עבודה. רופא המחנה, ד"ר זכרין, נאות להציל את חייו תמורת אספקת טבק למקטרתו, אורי גנב סיגריות וטבק מכיסי הגרמנים שעבדו במשרד תוך סיכון חייו, וחיים קונביץ החלים וניצל.
באפריל 1945 הוצאו הנותרים במחנה ברכבת לדאכאו. הרכבת הופצצה, אורי הצליח לקפוץ ממנה ותחת מטר יריות ברח ליער והסתתר, עד לבואו של הצבא האמריקאי.
ב-1946 עלה ארצה עם אחיו דני שניצל מאושוויץ, בעלייה בלתי לגאלית באנייה "ווגווד". הוא התגייס לפלמ"ח ולחם בשורות הגדוד הרביעי, לשחרור ירושלים מהמצור. לאחר מכן שירת כקצין בצה"ל. רוב ימיו היה תעשיין ומאז שפרש לגמלאות הוא עוסק בפעילות ציבורית. אורי נשוי ליהודית, אב ל-3 ילדים וסב ל-5 נכדים.
