ורה דותן

ורה (מרים) דותן נולדה ב-1931 בבודפשט, למשפחה של ארבע נפשות. עם כניסת הגרמנים להונגריה במרס 1944 השתנו החיים לבלי הכר, וכעבור חודש הועברו היהודים לגטו. ביולי 1944 הועלו כולם לקרונות רכבת, ללא מזון ומים, ומקץ שלושה ימים הגיעו לאושוויץ. מיד בהגיעם הופרדו ורה ואמה בסלקצייה מן האח והאב. האב נשרף בו ביום במשרפות אושוויץ, והאח נלקח למחנה מולדורף ונהרג שם שבועות ספורים לפני השחרור. ורה צורפה לקבוצת הילדים במחנה אך הייתה נחושה למצוא את אמה.  עוד באותו היום כשהוצאו הילדים לשירותים, ניצלה את ההזדמנות לברוח ולהתחבא. היא צרחה את שם אמה עד שתפסה אותה מפקדת מחנה הנשים, והיא הוכתה מכות נמרצות ונשלחה בחזרה למקומה. באותו היום ברחה שוב והפעם הצליחה למצוא את אמה וחברה אליה.

אחרי חודשיים של סלקציות ועבודות נשלחו בטרנספורט למחנה וולדורף ליד פרנקפורט. עם פינוי המחנה הן הועברו לרוונסבריק, שם התגוררו בשבועיים הראשונים באוהל בתנאי מחיה קשים מנשוא. נשים רבות מתו שם. אמה של ורה נלקחה לעבודה במפעל סימנס, כשגילתה ורה כי אמה נשלחת בקבוצה בלעדיה, רצה בדמעות ובזעקות אחר הקבוצה המתרחקת. למרבה המזל, חסרה עובדת וורה צורפה לקבוצה.

 בסוף אפריל פונה כל מחנה רוונסבריק, והאסירים הוצעדו בצעדת מוות תוך יריות בחלשים והפצצות בלתי פוסקות. שמונה נשים, בהן ורה ואמה, ניצלו את ההמולה וברחו אל אורווה סמוכה. בלילה עלתה האורווה באש והן נסו לתעלה. בתעלה הן נתקלו בשלושה אנשי אס-אס, והם חסו על חייהן כדי שישמשו להם מגן אנושי. שוב בחסות ההפצצות הן ברחו מהחיילים והסתתרו. הנשים המשיכו לשרך דרכן מכפר לכפר בניסיון לשוב לביתן. הן הצליחו להגיע לברלין, משם לפראג ולבסוף לאויפשט, שם התברר לוורה כי אביה ואחיה נספו — ולבה נשבר. ורה ואמה ניסו לשקם את חייהן. ורה נישאה לחבר של אחיה ועלתה עמו לארץ ב-1949. אמה הגיעה כשנה אחריה. לזוג שני בנים וחמישה נכדים.