סופיה אנגלסמן

סופיה אנגלסמן נולדה ב 1926, ברוטרדם, הולנד. משפחתה היתה דתית מאוד. לסופיה היו שני אחים גדולים. האב היה סוכן נוסע למוצרי טקסטיל וגבאי בקהילת העיר. האם היתה טרם נישואיה אחות ראשית בבית חולים ולאחר נישואיה עבדה כעקרת בית.

ב 10.5.1940 בהפצצות הגרמנים על רוטרדם נשרף בית המשפחה. עם כניסת הגרמנים להולנד הוחלו בהדרגה איסורים שונים על היהודים: איסור לנסוע על אופניים, איסור להעסיק עוזרת בית לא יהודיה, איסור להיות בקשר עם חברים לא יהודיים וכו'. סופיה נעזרה בקשריה של אמה והתחילה לעבוד כאחות מתלמדת בבית חולים - בגיל 16.5 בלבד.

במרס 1943 הגרמנים פינו את כל אוכלוסיית בית החולים למחנה המעבר וסטרבורק. מאותו יום לא ראתה עוד את משפחתה. סופיה, יחד עם החולים, נשלחו ברכבת משא לסוביבור, שם נערכה סלקציה שלאחריה לא ראו יותר את החולים. 30 בנות וסופיה ביניהן נבחרו לעבודה. הן נלקחו ללובלין פלוגפלאץ. ממחנה זה זוכרת סופיה בעיקר את הרעב. סופיה הועסקה באיסוף ומיון בגדי וחפצי נרצחים. באחד המסדרים הכריזו הגרמנים כי יהרגו 25 בנות בעוון גניבת בגדים. לרוע מזלה, נבחרה סופיה להיות בין 25 הבנות. חמש האחרונות, וסופיה ביניהן, נועדו להתלות, למען יראו ויראו. לבסוף בוטלה הפקודה. סופיה הועברה לעבוד באיסוף צואת סוסים וחמורים. זו היתה עבודה טובה יחסית משום שאפשרה ניידות. כך יכלה סופיה לגנוב תפוחי אדמה ושאר ירקות שגדלו בסביבה. לאחר שמונה חדשים הועברה למיליוב, שם עבדה בבית חרושת לריבה.

ממיליוב הועברה לטרבניקי. חברתה ההולנדית קאטו פולאק, סייעה לה ותמכה בה בכל גלגוליהן במחנות. סופיה וחברתה רצו לברוח מטרבניקי, אולם תכניתן התבטלה עקב אי הצטרפותן של חברות אחרות.

לאחר טרבניקי הוחזרו שוב למחנה לובלין, שם עבדו בתפירת בגדי חיילים. למרות הרעב הכבד במחנה, סופיה זוכרת שהיו מקפידות על שירה ושמירה על מורל שפיר. עם התקרבות הכוחות הרוסיים, הוצעדו לכוון קרסניק. משם הועלו על רכבות והועברו לאושוויץ. באושוויץ סופיה גלתה שהיא חולה מאוד בצהבת. היא הועברה למרפאה, אולם ההיעלמויות של האנשים סביבה היוו עבורה איתות, שהמקום הזה יוביל אותה להשמדה. בטענה שהיא חשה בטוב, יצאה מהצריף והצטרפה לעבודה בשייסואגן, הקומנדו לפינוי הצואה. באושוויץ שהתה סופיה כ-4 חדשים. משם הועברה לברגן בלזן. מחנה זה היה הנורא מכולם: רעב, מחלות, וחוסר מעש. מעליה בצריף שהו שתי אחיות הולנדיות, לאחת קראו אנה פרנק. אנה, החולה, מתה כעבור שבועיים. סופיה עוד הועברה לראגון ומשם לטרזינשטאט, בטרזינשטאט לקתה סופיה בטיפוס קשה ושקעה במצב בלבולי. היא אינה זוכרת דבר מיום השחרור.

סופיה חזרה לרוטרדם וגילתה שכל משפחתה נספתה. ב- 1949 עלתה סופיה לקיבוץ רגבה. לאחר שנה וחצי פגשה בירושלים סטודנט צעיר, יוצא הולנד גם הוא, ונישאה לו. לזוג נולדו 4 בנים. סופיה עבדה כמיילדת במשך 35 שנה במספר בתי חולים בארץ.

כיום היא פנסיונרית עסוקה ושרה בשתי מקהלות. לזוג אנגלסמן 21 נכדים ו- 2 נינות.