ירחמיאל פלזנשטיין נולד ב-1923 בפיסקה, אוקראינה. בהיותו בן שנה וחצי עקרו הוריו לחרקוב. לירחמיאל אחות צעירה. בחרקוב מצא האב עבודה כפועל במפעל. האם, ילידת ורשה, עבדה כמתורגמנית לאנגלית, גרמנית ופולנית.
ב-1941 גויסו כל הבחורים שסיימו את לימודיהם, לעבוד בחפירות. ירחמיאל עבד בחפירות עד ספטמבר 1941, אז נשלח לבית הספר לקצינים בטרמז, על הגבול האירני. בינתיים רחשו השמועות בקרב יהודי חרקוב באשר למעשיהם של הגרמנים באירופה ובפולין בפרט. ירחמיאל זוכר את סבתו אומרת: "אלה לא הגרמנים של 1918 ". הגרמנים היו בתנופת כיבוש בחזית המזרחית וכאשר הגיעו עד למרחק 500 ק"מ מחרקוב, החליטו הוריו של ירחמיאל לברוח מזרחה, לסמרקנד.
בדצמבר 1942 נפטרה אמו של ירחמיאל ממחלת לב. האב המשיך לעבוד בטשקנט בעבודות מזדמנות. ירחמיאל, הקצין הטרי, נשלח לחזית אוקראינה והשתתף בקרבות עקובים מדם. בחזית זו שהה עד חורף 1943. משם הועברה יחידתו של ירחמיאל לחצי האי קרים. בנובמבר 1943 יצא עם חייליו למשימה נועזת לכיבוש חצי האי אלטיגיין בים השחור. הים השחור באותה התקופה היה סוער מאוד ושעות האור היו מעטות. עמדות של הוורמאכט (הצבא הגרמני) היו פזורות על החוף. כיבוש רצועת החוף נעשה בצורה מקורית ונועזת. לכל ספינה קשרו בכבל ארוך מעין נגררת בצורת אמבטיה ובכל נגררת הוכנסו כ-40 חיילים וקצין. הספינות שטו סמוך לחוף, נתקו את הכבל ושבו לבסיסן. החיילים, וירחמיאל בראשם, ירדו בסמוך לחוף. הם הגיעו אל עמדה גרמנית קטנה, כבשו אותה והתבצרו בה עד עלות השחר. בבוקר הם נכחו לדעת שהשתלטו על קו חוף של למעלה מקילומטר. במשך שבוע הצליחו החיילים וירחמיאל בראשם, להחזיק את קו החוף, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של הגרמנים לכבוש אותו מחדש. ירחמיאל נפצע מכדור שפלח את לסתו ולשונו והועבר לבית חולים צבאי, שם שהה במשך 4 חדשים. על תפקודו בקרב אלטיגיין קבל ירחמיאל את עיטור "גיבור ברית המועצות". הוא שלח מכתב לאביו שהוא פצוע אך במקביל קבל אביו מכתב מהצבא שבנו מת. אחר כך הסתבר כי משנודע לפקיד האחראי שהכדור פילח את הראש, הוא הפעיל את שיקול דעתו והחליט כי החייל לא יחיה ולכן הודיע לאביו על מותו.
תוך זמן קצר בקש ירחמיאל לשוב אל יחידתו, ונדהם לגלות כי מהיחידה המקורית נותרו רק שני חיילים. ירחמיאל נשלח לסבסטופול, שם התחולל קרב עיקש. חודש ימים ארך הקרב עד ניצחונם של הכוחות הסובייטים. בקרב זה נפצע ירחמיאל שוב כשנורה בידו וברגלו.
הוא קבל עבודה בקצין העיר בסמרקנד, עד לסוף המלחמה. שם גם הכיר אישה והתחתן. ירחמיאל חזר לחרקוב, נרשם לקורס במינהל וחי חיי רווחה, הודות לזכויות שהקנו לו עיטורי הגבורה בהם זכה. לזוג פלזנשטיין נולדו 2 ילדים: סופי, ושלמה.
המשפחה עלתה ארצה ב-1974, הישר למעון לעולים בכפר חב"ד. ירחמיאל עבד כמנהל מחלקה במפעל "ליר" ליד רמלה. לפני 12 שנה נפטרה אשתו של ירחמיאל, והוא מתגורר כיום לבדו בעיר לוד.
