שרה פישמן לבית ברקוביץ נולדה בשנת 1927 בנרצניצה שבאזור טרנסקרפטיה בצ'כוסלובקיה (כיום באוקראינה) למשפחה חסידית שומרת מצוות בת 10 נפשות.
באפריל 1944 גבר המתח והוקמו גטאות באזור. האב גדליה דוד שלח את שרה ושתי אחיותיה הגדולות, הינדה ורבקה, לבני משפחה בבודפשט שבהונגריה, אך השלוש לא הגיעו ליעדן. לאחר נסיעה קצרה הורדו מהרכבת והועברו לגטו הלמי, שם רוכזו בבית הכנסת המקומי. הרב המקומי נשא תפילת "אבינו מלכנו" בקול זעקה, לפני שהועלו בני הקהילה על הרכבות והוסעו לגטו נוד'סולוש. כל שנה, בעת אמירת התפילה בעשרת ימי תשובה, נזכרת שרה בהתרגשות בתפילתו של הרב.
מגטו נוד'סולוש נשלחו שרה ואחיותיה לאושוויץ. לאחר הסלקציה שמעו נשים גלוחות ראש צועקות מעבר לגדר: "תזרקו לנו מה שיש לכן! מטפחת! סבון! ממילא עוד מעט ייקחו מכן הכל!" אחד האסירים השליך לעברן אבן שעליה נכרך פתק. בפתק נכתב שהעשן שהן רואות מהארובה הוא ההורים שלהן. שרה ואחיותיה חשבו שמדובר במשוגעים.
באושוויץ התאחדו שרה ואחיותיה עם אחותן הקטנה פנינה, אך הינדה חלתה ואושפזה בצריף החולים. בשלב זה כבר הייתה שרה באושוויץ מספיק זמן כדי להבין שמי שאושפז בצריף הזה, לא ייצא ממנו בחיים. שרה לא ראתה את הינדה שוב.
שרה עבדה בניקוי המקלחות ובפינוי חפצי הערך שאולצו היהודים להותיר אחריהם לפני שהוכנסו לתאי הגזים. היא עברה סלקציה בעקבותיה הופרדה משתי אחיותיה ונשלחה ברכבת לעבודות כפיה מחוץ לאושוויץ. באחד הימים חיטטה שרה בפחים כדי לחפש אוכל, על אף סכנת העונש מוות שבדבר, ומצאה קליפה דקה של תפוח עץ. היא חילקה את הקליפה לעשר חברותיה. כל אחת קיבלה חתיכה קטנה מאוד כדי ״להחיות את הנשמה לרגע״, אומרת שרה. למחרת חיטטה שרה שוב באותו פח ומצאה קליפה עבה יותר וכך מידי יום הייתה הקליפה עבה יותר. יום אחד ראתה שרה אישה מציצה מחלון הבית הסמוך על מנת לוודא שהאסירות לוקחות את הקליפות.
שרה נשלחה למפעל לייצור נשק ששכן בתוך מכרה מלח בעיר בנדורף. שרה וחברותיה חלו ודיממו ללא הרף עקב תנאי העבודה מתחת לאדמה. משם הועברה למחנה ברגן-בלזן, ולאחר שלושה חודשים הועלתה על קרונות דחוסים והוסעה במשך שלושה שבועות ללא יעד. מדי פעם השומרים הורידו נשים מהקרונות, נשמעו מספר יריות והנשים לא חזרו. לבסוף הורדו שרה ויתר הנוסעים מהרכבת באזור מיוער. שומריהם הגרמנים נעלמו, והאסירים שוחררו.
שרה הגיעה לשוודיה ושהתה בשיקום במשך חצי שנה. נודע לה ששתיים מאחיותיה שרדו – השתיים עמן הייתה באושוויץ. שרה נסעה אליהן לצ'כוסלובקיה. השלוש היו השורדות היחידות ממשפחתן.
בצ'כוסלובקיה אומנה שרה בשימוש בנשק ובתחילת 1949 עלתה לישראל באניית נשק ושירתה בצה"ל בתקופת מלחמת העצמאות. בארץ הקימה שרה מפעל סריגה מצליח.
שרה היא אשת עדות, ומספרת את סיפורה מזה שנים בפני אלפי אנשים, פנים אל פנים ובמפגשים מקוונים.
לשרה ויואל ז"ל שני ילדים, חמישה נכדים וחמישה נינים.
