סטלה פרנקו ישראל

סטלה פרנקו נולדה ברודוס ב-1926, הבכורה במשפחה של שבעה ילדים. עד 1943 נראתה המלחמה רחוקה מרודוס ולא סיכנה אותה. ב-1944 הופצצה רודוס בהפצצות כבדות, ובפסח באותה השנה פגעה פצצה ישירות בבית המשפחה והרגה את האם וחמישה מן האחים. החודשים הבאים היו כגיהינום בעיניה של סטלה — אביה לא ידע את נפשו מרוב צער והפסיק לתפקד. הוא החליט לעקור עם שרידי משפחתו לכפר יווני סמוך, ובו הם שהו שלושה חודשים. ביולי 1944 נכנסו הגרמנים אל הכפר וכינסו את כל היהודים בבניין. יממה לאחר מכן הועמסו 2,000 היהודים על ארבע ספינות משא לפיראוס. ספינה אחת נשלחה לאי קוס, לאסוף את 200 היהודים שם. ספינה אחרת נשלחה במיוחד לאי לרוס לאסוף את דניאל רחמים, היהודי היחיד שהתגורר באי. (דניאל רחמים נספה בשואה וכך גם יתר משפחתו מרודוס.) כמעט חודש אחר כך, ללא מזון ומים, הגיעו לאושוויץ-בירקנאו. היהודים ששרדו מן המסע עברו מיד סלקצייה. אמנם אביה של סטלה היה צעיר ובריא למדי, אך הוא בחר ללכת עם הוריו הזקנים ועם בתו הקטנה, וסטלה נותרה לבדה מכל משפחתה. סטלה והצעירות האחרות מרודוס נקלטו במחנה, והן סירבו להאמין כי בני משפחתן הושמדו ועשנם הוא המיתמר מהארובות, כפי שסיפרו להן האסירות הוותיקות. הצעירות הועבדו בפרך במחנה, ובספטמבר נשלחה סטלה בטרנספורט לעבודה במחנה וילשטט בגרמניה. נוכחותן של 32 צעירות מרודוס, בהן דודתה של סטלה, הקלה מעט על הסבל. בעקבות הפצצות על המחנה הועברו הנשים לטרזיינשטט. ב-5 במאי הופצץ גם טרזיינשטט, ויושביו ירדו למקלטים ושהו בהם שלושה ימים ללא מזון. ב-8 במאי הגיע הצבא האדום והשמחה הייתה רבה. האסירים קיבלו מזון, והצעירות נשארו במחנה עוד כמה שבועות כדי להבריא ולהתחזק. הן הגיעו לפראג, משם להונגריה ולאוסטריה ולבסוף התיישבו בבולוניה שבאיטליה. לאחר שנתיים נזכרה סטלה כי לאביה שני אחים המתגוררים בקונגו. היא הצליחה לאתר את אחד מדודיה, והוא שמח לשמוע על קיומה, הטיס אותה לקונגו, קיבל אותה באהבה ובחום ורכש לה דירה. בקונגו היא הכירה את סלבטור ישראל שמוצאו מרודוס ושמשפחתו נספתה בשואה ונישאה לו. לזוג נולדו שני ילדים, ולאחר שנים של חיי רווחה מאושרים בקונגו עלתה המשפחה לישראל. לסטלה ארבעה נכדים.