צבי גלזר (לימים גיל) נולד ב-1928 בעיר זדונסקה וולה במרכז פולין, בן בכור לישראל ואסתר ואח לאריה-לייב ושמואל. הוריו היו יהודים חרדים עשירים, שהעניקו לילדיהם חינוך כללי לצד חינוך מסורתי.
באביב 1940 הוקם גטו בזדונסקה וולה וכל יהודי העיר הצטוו לעבור אליו. עם חיסול הגטו באוגוסט 1942 נערך מפקד בכיכר העיר. "התייצבתי ליד סבי דוד", סיפר צבי לימים.
"לקחו אותנו לבית העלמין ושם הפרידו בינינו. אבי ואחיי נשלחו למשאיות הגז בחלמנו. לא עזבתי את ידו של סבא, אבל גרמני נתן לו מכה ונאלצנו להיפרד".
אמו של צבי הייתה אחות ראשית בבית החולים. היא דאגה שכל החולים שהיו יכולים לקום על רגליהם ייצאו ממיטותיהם, שכן ידעה שכל מי שיישאר במיטה יחוסל בידי הגרמנים. לאחר מכן היא יצאה מבית החולים, לראשה כובע עם סמל הצלב האדום, וצעדה אל נקודת הריכוז בבית העלמין.
צבי ואמו הועברו בקרונות בקר לגטו לודז', שם היה צבי חבר בתנועת הנוער הציוני.
"קיימנו מפגשים מחתרתיים. למדנו על ארץ ישראל ושרנו שירי ציון. בועה אנושית בתוך התופת. כשיצאת מהבועה, מהאווירה של פנטזיה על ארץ ישראל עם שמים כחולים, נתקלת בגוויות שהיו מונחות בקצה המדרכות לאיסוף בעגלות או במריצות". באקציות החביאה אותו אמו מאחורי ארון. היא עצמה שרדה באקציות בזכות מקצועה. "ידעתי שאני הולך למות. השאלה לא הייתה אם אלא מתי".
באוגוסט 1944 נשמעו פיצוצים. "אלה היו תותחי הצבא האדום. קיווינו לשחרור". אך לפני בוא הצבא האדום הספיקו הגרמנים לחסל את גטו לודז'. שרידי יהודי הגטו, ובהם צבי ואמו, שולחו לאושוויץ. באושוויץ הופרד צבי מאמו והועבר למחנה עבודה, שם עבד במפעל לשיפוץ מטוסים. כעבור זמן הועבר לדכאו, ומשם למחנה אחר בגרמניה. שם, במהלך עבודת הכפייה, בעת סערת שלג כבדה, התמוטט. "שומר גרמני מבוגר הציל את חיי. הוא הסיר מעלי את הבגדים הרטובים, ייבש אותם ונתן לי פרוסת לחם בריבה. ראיתי את אליהו הנביא בדמות שומר גרמני".
צבי חלה בטיפוס. כשהתאושש, הועלה על רכבת ליעד לא ידוע. במהלך הנסיעה נשמעו אזעקות שהזהירו מפני מטוסי בעלות הברית, והשומרים ציוו על האסירים לרדת מהקרונות ולהשתטח בחוץ. באחת האזעקות ברח צבי. השומרים דלקו אחריו אך הוא הצליח לחמוק.
"ידעתי שהולכים להרוג אותי. לפעמים, כשאני יושב מול הילדים שלי, אני תוהה איך הצלחתי. הכל היה תלוי בשתי הדקות האלה של הבריחה".
צבי הגיע לביתו של איכר גרמני. הוא הציג את עצמו כפולני ועבד במשק של המשפחה תמורת אוכל ומקום לינה עד השחרור. ב-1945, זמן קצר לפני שעלה על אונייה שהפליגה מאיטליה לארץ ישראל, נודע לו שאמו שרדה. ב-1947 עלתה גם אמו לארץ. צבי לחם במלחמת העצמאות. לימים היה סופר, עיתונאי בכיר ברשות השידור וממקימי הטלוויזיה הישראלית.
לצבי ולרעייתו יהודית ז"ל שלוש בנות, עשרה נכדים ושלוש נינות.
