אברהם גולדברג

אברהם גולדברג נולד בשנת 1923 באלטבורג, גרמניה, למשפחה ממוצא פולני ובה שני ילדים. באוקטובר 1938 גורשו יהודים ממוצא פולני לפולין, ומשפחתו של אברהם עברה לגור בלבוב. ב-1941, ביום פלישת הגרמנים ללבוב, נכנסו שוטרים אוקראינים לביתו של אברהם ולקחו אותו לבית הסוהר המרכזי. בבית הסוהר ניצבו שתי שורות של שוטרים גרמניים. היהודים נצטוו לרוץ ביניהם, בוכידונים שבידיהם פצעו ודקרו אותם הגרמנים עד מוות. אברהם העמיד פנים שהוא מועד, פצועים והרוגים נפלו עליו והוא פונה בעגלה עם הגוויות ועם הפצועים וממנה נמלט לביתו.

בנובמבר 1941 הוכנסו היהודים לגטו ושלושים אלף איש נספו בו ממגפת טיפוס הבהרות. אברהם ואביו נשלחו למחנה ינובסקה, שהיה ידוע לשמצה בשל אכזריות מפקדיו. אמו של אברהם חששה לגורל בנה והצליחה לשכנע קצין ורמכט ששמו הנס הרטמן לבקש שהם יעברו ליחידתו. גבאואר, מפקד ינובסקה, אמר לאברהם ולאביו כי הם משוחררים אבל פקד על השומרים לירות בהם. הם עמדו במשך שלושה ימים סמוך לשער המחנה עד שהרטמן דאג שיילקחו לגטו. מדי כמה שבועות נערכו אקציות המוניות בגטו, ואברהם, באחד מנסיונותיו למצוא מסתור למשפחתו, נתפס ועונה קשות בידי הגסטפו. ביום חיסול הגטו הוצאו אמו ואחותו להורג בבורות ההריגה הסמוכים ללבוב. אברהם ואביו הועברו ליחידת עבודה אחרת, הצליחו לברוח ממנה בעזרת תעודות מזויפות שסיפק להם פולני, הגיעו לעיר דנייפרופטרובסק והיו בה שעד ששחרר אותה הצבא האדום ב-1944. לאחר המלחמה הוזמן אברהם להעיד במשפטים רבים נגד נאצים שפעלו בלבוב וביאנובסרה. יד ושם הכיר בסרן הנס הרטמן כחסיד אומות העולם.

אברהם עלה לישראל ב-1949 והוא אב לשתי בנות וסב לשישה נכדים.