חיים גרוזביין

חיים גרוזביין נולד ב-1937 בדולהינוב שבפולין (כיום בבלרוס) למשפחה דתית של ארבע נפשות. אביו היה בעליו של אטליז וכן חכר שדות.

ביולי 1941 כבשה גרמניה את דולהינוב, ובאפריל 1942 גורשה משפחתו של חיים לגטו, עם היהודים בני העיירה. הגרמנים גייסו את הגברים לעבודת כפייה מחוץ לגטו. כשיצאו אביו ובן דודו של חיים באחת מקבוצות העבודה, הם נרצחו על ידי הגרמנים. בסוף אפריל התבצעה אקצייה בגטו. חיים ובני משפחתו הסתתרו בבור שהיה חפור מתחת לתנור אך המחבוא התגלה. יושביו אולצו לצאת ונרצחו ביריות ובמכות. חיים ובת דודו רישקה התחבאו בפינות הבור וכך לא התגלו.

לאחר כמה ימים הגיע אל המחבוא קרוב משפחה. הוא הציע לחיים ורישקה לברוח אתו, אך השניים סירבו. הוא יצא לבדו ונורה למוות.

בלילה יצאו חיים ורישקה מהבור והגיעו לביתה של רישקה בחיפוש אחר אמה, לאה, אך לשווא. הם מצאו את דודתם דבוסיה, והיא לקחה אותם לביתו של השכן, גבריאל רובין, שם הסתתרו באקצייה נוספת. ביתו של רובין היה בקצה הגטו וכך הצליחו חיים, רישקה, משפחתה של דבוסיה ומשפחת השכן לברוח מן הגטו אל היער. הם הצטרפו לקבוצה של יהודים שברחו מהרציחות שהתחוללו בעיירות סמוכות.

ביערות פגשו בפרטיזנים, והם ביקשו להעביר את קבוצת היהודים שעמה נמנה חיים אל מאחורי קו החזית. בעת הצעדה הארוכה נקלעה הקבוצה למארב גרמני, וחיים נורה ונפצע ברגלו. דודתו דבוסיה נשאה אותו על גבה אך לבסוף נאלצה להשאירו מאחור. פרטיזנים רוסיים מצאו את חיים ביער והעבירוהו למרפאתם, שם ניתח אותו רופא יהודי ללא חומרי הרדמה. כשעזבו הפרטיזנים את המקום, נותר חיים לבדו ונאלץ לפתח כישורי הישרדות: הוא ישן במחפורות באדמה, הכין כידון מעץ להגנה, למד להבעיר אש, צד נחשים למאכל, שתה ביצי ציפורים, פשט על דירי חזירים בכפרים, גנב את מזונם של החזירים, שאב מים בדלי מבארות האיכרים ולעתים עבד אצל איכר ברעיית פרות ובכל עבודה גופנית שנדרשה.

לאחר כשנתיים הגיע חיים אל מחנה פרטיזנים והועבר לבית יתומים בלרוסי בשטח משוחרר. הוא למד בפנימייה מקצועית, עבד בנגרות והתגייס לצבא האדום. כשקיבל חופשה הגיע לדולהינוב ושם שמע מיהודים אחרים בני המקום, ששרדו ושבו אף הם, ששתי דודותיו שרדו: דבוסיה, שממנה נפרד ביער, ואחותה. הוא יצר עמן קשר ונפגש עמן.

בתחילת שנות ה-60 עלה חיים לישראל. ב-1965 נשא לאישה את עליזה, ולהם שני בנים וחמישה נכדים.