אלגרה גוטה לבית נעים נולדה בשנת 1928 בבנגאזי שבלוב. האב ויקטור נעים היה סוחר ובעל חנות בשוק שבעיר. אלגרה היתה הבת החמישית ולה תשעה אחים ואחיות – ג'מילה, ג'וליה, יוסף, ראובן, דינה, שושנה, לידיה, אלי ופורטונה.
באפריל 1941, עם נסיגת הבריטים מבנגאזי ולפני הגעת כוחות הצבא האיטלקיים, פרעו כמה מתושבי בנגאזי ביהודי העיר ושדדו חנויות ובתים יהודיים.
בתחילת 1942 גירשו האיטלקים את רוב יהודי בנגאזי, שמנו כ-3,000 נפש, למחנה הריכוז ג'אדו, יותר מאלף קילומטרים ממערב לבנגאזי, בלב מדבר לוב. בין המגורשים היו אלגרה וכל משפחתה, מלבד שני אחיה הגדולים יוסף וראובן שברחו, התגייסו לצבא הבריטי ושרתו באיטליה ובארץ־ישראל. המגורשים הוסעו במשאית כמה ימים בחום כבד, בלא אוכל ושתייה. כמה מהנוסעים מתו בדרך.
אלגרה מספרת:
"חיינו במחנה ג'אדו במשך שנה וחודשיים. הצפיפות הייתה איומה והרעב היה קשה. רבים סבלו ממחלות שפרצו בגלל הזוהמה, בין היתר מחלת הטיפוס שהפיצו הכינים. טיפלתי בחולים בכל יום, ובהם גם אבי, שחלה בטיפוס."
בין מאות הנפטרים מטיפוס במחנה ג'אדו היו אביה ושתיים מאחיותיה – אחותה הצעירה פורטונה ואחותה הגדולה ג'מילה. גופותיהם נותרו במחנה בלא טקס קבורה ובלא מקום ציון הקבר.
בשנת 1943 שחררו הבריטים את מחנה ג'אדו. אלגרה ובני משפחתה שבו לבנגאזי. שני אחיה של אלגרה שוחררו משירותם בצבא הבריטי, חזרו לבנגאזי ושיפצו את הריסות הבית. המשפחה חזרה להתגורר בביתה בוויה מרינה, על חוף הים. אלגרה סייעה לפרנסת המשפחה בעבודתה בשק"ם של הצבא הבריטי ולמדה שם אנגלית.
בספטמבר 1948 ברחה המשפחה באישון לילה לטריפולי ובעזרת אנשי הסוכנות היהודית הועברה לנפולי שבאיטליה. משם נסעו בני המשפחה ברכבת למילאנו. בנובמבר 1948 הפליגה המשפחה מבָּרי שבאיטליה לישראל באונייה "טטי". המשפחה עברה לבית עולים בבנימינה, משם – ליפו העתיקה ולאחר כשנה – לחולון. באפריל 1952 נישאה אלגרה לאהרון ג'ינו גוטה ז"ל והם השתקעו בתל אביב.
אלגרה מספרת:
"בתור ניצולת שואה אני משתדלת לחיות את חיי בצורה פעילה ומלאה. אני בקשר יום־יומי עם חברים רבים, אני חברה בקבוצות של דוברי ערבית־לובית ואיטלקית, ואני מתאמנת במכון כושר, משחקת ברידג' ונהנית מחברתם של בני משפחתי. זה הניצחון שלי על הנאצים".
לאלגרה ולאהרון ג'ינו גוטה ז"ל שני ילדים, שלושה נכדים ושישה נינים.
