אולגה קיי לבית צ'יק נולדה בשנת 1926 בעיר אויפהרטו בהונגריה, התשיעית מבין עשרה אחים ואחיות. המשפחה, שפרנסתה התבססה על חנות הנעליים של האב אליהו, הייתה דתית. אחיה למדו ב"חדר", ובימי ראשון למדו עברית.
ב-15 באפריל 1944 גורשה המשפחה לעיירה סימאפוסטה. "לא היינו עשירים", סיפרה אולגה לימים. "לקחתי צרור קטן, בגדים וקצת תכשיטים. בהתחלה נלקחנו לבניין העירייה במרכז העיירה, ולאחר ארבעה שבועות, כאשר רוכזו שם מספיק אנשים, נלקחנו ברגל לגטו נירג'הזה, שם ישנו על קש שהיה זרוק על הרצפה".
ב-22 במאי 1944 גורשו אולגה ובני משפחתה בקרונות בקר לאושוויץ. הנסיעה נמשכה שלושה ימים. "כשהיינו בגבול אמר אבי: 'אהובותיי, אנחנו הולכים למות'. הוא לקח את התכשיטים שלנו וזרק אותם לדלי הצרכים, כדי שהגרמנים לא ייהנו מהם".
עם בואם לאושוויץ הובלו רוב בני המשפחה שהיו עם אולגה אל תאי הגז ונרצחו בהם – הנרצחים היו הוריה אליהו ולאה, אחותה מרגרט ובתה סוזי, וכן אשר, הבן של אחותה הגדולה בלה – ואילו אולגה ואחותה אווה נשלחו לעבודה. "נלקחנו לחדר עם נשים נוספות, שם הופשטנו וגילחו אותנו מכף רגל ועד ראש". אולגה ואווה שובצו לעבודה באושוויץ, וביולי 1944 נשלחו למחנה הריכוז קאופרינג בגרמניה. "יום אחד הייתה הפצצה. החווה שבה עבדנו הופצצה מהאוויר. האסירים הרוסים נלקחו לבונקרים, והבנות היהודיות נלקחו לבניין אחר. הבונקר ספג פגיעה ישירה, ואילו הבניין שבו היינו לא נפגע והבנות יצאו ללא פגע".
בנובמבר 1944 הועברו אולגה ואווה למחנה הריכוז ברגן-בלזן. חודש לאחר מכן גורשה לשם אחותן בלה, והשלוש נפגשו. "היינו מלאות כינים. שכבנו על הרצפה בצפיפות. כולם חלו בטיפוס ושלשלו. לא היה זמן ללכת לשירותים שהיו בחוץ. אנשים נפטרו זה אחר זה. לא חשבנו ולא דיברנו בינינו על מה שהולך לקרות. המוות נעשה עניין רגיל. היום אתה ומחר ההוא שלידי".
"יום אחד, ב-15 באפריל 1945, אני ממש זוכרת את הפנים שלו, חייל נכנס בדלת ואמר שאנחנו משוחררים. לא קפצנו משמחה. היינו כמו רובוטים. אנחנו משוחררים. מה עכשיו? הלכתי לקחת אוכל, אבל הייתי חלשה. שקלתי 25 קילו. נפלתי וזחלתי על הברכיים וחזרתי בלי אוכל".
בעת השחרור היה מצבה של אווה קשה מאוד והיא נפטרה בברגן-בלזן. אחיותיה אדל ובורי שרדו במחנה ראוונסברוק. אחרי המלחמה נלקחו אולגה ובלה להחלמה בשוודיה, ומשם הגיעו לניו יורק, שם הכירה אולגה את בעלה לעתיד ג'ורג' והקימה משפחה. "כשבתי אוולין נולדה, המחשבה הראשונה שלי היתה: זה נצחוני על היטלר. חזרנו מהאפר".
בשנת 1985 עלו אולגה ובני משפחתה לישראל בעקבות בתם.
לאולגה ולג'ורג' ז"ל שתי בנות, חמישה נכדים ו-16 נינים.
