דוד לייטנר

דוד לייטנר נולד ב-1930 בנירגיהאזה שבהונגריה, למשפחה דתית של שש נפשות. ב-1938 גויס אבי המשפחה לצבא הונגריה. בתחילת מרס 1944 שב לביתו, וב-19 במרס נכנסו הגרמנים להונגריה. למחרת חג הפסח החרימו ז'נדרמרים מקומיים את חפצי הערך של היהודים, והם נשלחו אל הגטו. לאחר שישה שבועות הועברו היהודים בעגלות אל תחנת הרכבת, הועלו אל קרונות משא של בהמות והוסעו לאושוויץ-בירקנאו. מיד כשהגיעו לבירקנאו הופרדו הגברים של המשפחה מאמו של דוד ומשתי בנותיה, והן שולחו להשמדה מיד. אביו ואחיו נשלחו לבוכנוולד ומשם לברגן-בלזן. דוד נשאר בבירקנאו עם עוד 4,000 ילדים. מכיוון שהיה נער גבוה וחסון, הוא שרד מן הסלקציות. בראש השנה וביום הכיפורים נלקחו אלפי ילדים להשמדה. דוד ניסה להתגנב לטרנספורט שיצא מבירקנאו אך נתפס ונענש במלקות. בסלקצייה אחרת ביקש דוד להראות את חוסן גופו: הוא הזדקף, פתח את צווארון חולצתו בקור העז, מלמל פרק תהלים והצליח להינצל. בשמחת תורה נמנה דוד עם המיועדים להשמדה והוצעד עם מאות הילדים אל המשרפה. כל הדרך זעקו הילדים "שמע ישראל", קראו להוריהם והתחננו למשיח שיצילם. הילדים הופשטו מבגדיהם, אך לפתע פסק הכול: היה צורך בכמה עשרות ילדים לפריקת תפוחי אדמה מרכבת אספקה. 51 ילדים נבחרו, בהם דוד, וחייו ניצלו שוב. הילדים עבדו תוך שכדורי השומרים שצלפו בהם להנאתם שורקים באוזניהם. בינואר 1945 נשלח דוד בטרנספורט למטהאוזן. אנשי ה-אס-אס חבטו בילדים, שלחו אותם להתרחץ והשאירום ללא בגדים במשך שלושה ימים בקור מקפיא. באפריל החל הפינוי ממטהאוזן. דוד ואלפים רבים הוצעדו לגונסקירכן ובדרך ניזונו מעשבים ומשבלולים. מקץ שלושה ימים של הליכה בגשם שוטף הגיעו לצריפים חסרי גג, שם הצטופפו באלפיהם בתנאי מחיה נוראים, ורבים מהם מתו. ב-4 במאי נודע להם כי הגרמנים ברחו. דוד הלך לעיר סמוכה ואושפז במשך שישה שבועות בבית החולים. הוא חזר לביתו ההרוס, מצא את אחיו, והוא סיפר לו כי אביהם נספה בצעדת המוות מברגן-בלזן. לאחר שלוש שנים בהכשרה עבר דוד לצ'כוסלובקיה עם ארגון "הבריחה" ומשם לאוסטריה ולאיטליה וב-1949 הגיע לישראל. כבר באנייה גויס לצה"ל והגיע היישר אל הבקו"ם. ב-1950 הגיע לניר גלים, פגש את שרה, ילידת הארץ, ונשא אותה לאישה. לזוג שתי בנות, 10 נכדים ושלושה נינים.