צבי מיכאלי נולד בסלוניקי ב-1917 בשם סימן טוב (סאבי) מחל. אביו שמשון היה סוחר וקבלן, ואמו אסתר הייתה עקרת בית. לצבי היו שלוש אחיות מבוגרות ואח צעיר ממנו בעשר שנים. הוא התחנך בבית ספר צרפתי, והשפה הצרפתית שבפיו סייעה לו לשרוד בתקופת השואה.
צבי שירת בצבא היווני ונלחם בשורותיו באלבניה. ב-11 ביולי 1942, ב"שבת השחורה", נצטוו כל הגברים היהודים בני 45-19 להתייצב בכיכר החירות בסלוניקי. צבי היה ב-9,000 היהודים שהתייצבו. במשך שעות עמד בבגדי השבת בשמש הלוהטת וספג השפלות מהחיילים הגרמנים. יהודי העיר אולצו לענוד טלאי צהוב וגורשו מביתם ורכושם הוחרם.
ב-7 באפריל 1943 גורשה משפחתו של צבי לאושוויץ. "כשעמדנו צפופים בשורה הארוכה אל הרכבת, ראיתי מרחוק את אחי צדיקו. רצתי אליו כדי לחבק אותו, אבל חייל גרמני הכה אותי והפריד אותנו זה מזה. באושוויץ ובמחנות האחרים שהייתי בהם חיזקה אותי התקווה שהוא נשאר בחיים. רק שנים לאחר מכן הבנתי שזו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו". צדיקו-צדוק גורש כנראה במשלוח האחרון מסלוניקי לאושוויץ. "במשך שנים חיפשתי פרטים עליו, ורק אחרי שנים למדתי להשלים עם העובדה שלא אדע מה קרה לו. רק ב-1997 מילאתי ביד ושם דף עד לזכרו".
ב-13 באפריל 1943 הגיעה המשפחה לאושוויץ. צבי הופרד ממשפחתו: "נפנפתי לשלום להוריי ולאחיותיי. הייתי בטוח שבעוד שעה ניפגש. המראה שלהם ליד המסילה הוא הזיכרון המשפחתי האחרון שנצרב בתודעתי". הוריו של צבי ושתי אחיותיו הבוגרות מרים ואלאונורה נרצחו באושוויץ ביום הגעתם. אחותו ז'ולי, מספר 41063, נרצחה לאחר כארבעה חודשים. צבי הועבר למחנה בונה מונוביץ (אושוויץ 3) ועבד בעבודות פרך.
בפברואר 1944 חלה צבי והועבר לבית החולים באושוויץ. בזכות השפה הצרפתית שבפיו התיידד עם ד"ר שמעון לוביץ', יהודי פולני שלמד רפואה בצרפת. "בזכותו ניצלתי מהעברה אל תאי הגז". ב-1995 הצליח צבי לחדש את הקשר עם מצילו והשניים נפגשו בצרפת.
בינואר 1945 הוצא צבי מאושוויץ בצעדת המוות. הצועדים הגיעו לתחנת הרכבת בעיירה גלייביץ שבמזרח גרמניה ומשם הוסעו בקרונות פתוחים תשעה ימים עד שהגיעו למחנה דורה מיטלבאו שבגרמניה. צבי הצליח לשמור על כ-20 תמונות קטנות של בני משפחה וחברים שהביא מסלוניקי, אך במרץ 1945, כשהיה כלוא במחנה אלריך בגרמניה, נתפסו התמונות והוחרמו.
ב-8 באפריל 1945 הגיע צבי לברגן-בלזן, שם סבל מתת-תזונה. ב-15 באפריל שחרר את המחנה הצבא הבריטי. "לא היה לי כוח להריע. הייתי חלש מכדי לשמוח ועייף מלהתרגש". צבי אושפז בבית חולים בעיר צלה ומשם הועבר להבראה בשוודיה. בהפלגה לשוודיה פגש את אשתו לעתיד אלוירה, אף היא ניצולת אושוויץ. בנובמבר 1949 הגיעו צבי ואלוירה לישראל.
בראשית שנות ה-90 החל צבי לשמש איש עדות במשלחות תלמידים שיצאו לפולין ולהרצות לפני תלמידים וחיילים על קורותיו בתקופת השואה.
לצבי ולאלוירה ז"ל בת ושלושה נכדים.
