אוטו דב פרסבורגר נולד בשנת 1923 בטרנבה שבצ'כוסלובקיה להוריו סידוניה וגזה, ולו ארבעה אחים.
באפריל 1942 גורשו אוטו, אביו ואחיו הגדול יוליוס לאושוויץ. אחיו לאצי גורש למיידנק ונרצח. אמו וסבתו נרצחו אף הן.
אוטו ומשפחתו היו מראשוני היהודים שהגיעו לאושוויץ. מספר האסיר, 29045, קועקע על חזהו של אוטו. אביו נספה לאחר שלושה שבועות במחנה.
אוטו ויוליוס היו עדים לניסיונות הראשונים של הגרמנים בהמתה בגז. ליד צריף הניסויים היה בור שאוטו השתתף בחפירתו, ואליו הושלכו הקרבנות שעליהם נעשו הניסויים – החיים והמתים גם יחד. לאחר זמן מה הצטוו אוטו והאסירים להבעיר מדורה ולשאת אליה את הגופות. לאחר חודש וחצי ראה אוטו את אחיו הגדול יוליוס באחת הסלקציות. הוא נופף לו לשלום ולא ראה אותו שוב לעולם.
אוטו הסתייע בגרמנית שבפיו כדי לצאת בשלום מההיתקלויות עם אנשי האס-אס. הוא הועבר לאושוויץ-בירקנאו, שם השתתף בבניית ביתני האסירים והקרמטוריום והיה עד להמתות בגז.
ביולי 1942 הגיע אחיו של אוטו, אלדר, עם אשתו ובתם במשלוח מצ'כוסלובקיה, אך האח לא זיהה את אוטו בשל רזונו. רק כששר לו אוטו שיר שאמם הייתה שרה להם בילדותם, השתכנע אלדר. לאחר ימים מעטים נרצחו האח ומשפחתו בידי שומרי האס-אס. יולנקה, יהודייה סלובקית שאוטו הכיר לפני המלחמה, עבדה בתור פקידה באושוויץ ועזרה לו להשיג עבודה בתור עגלון. כך התאפשרה לאוטו גישה לאוכל ולציוד. הוא הבריח מזון מהמחסנים ומחוץ לאושוויץ פנימה וסייע בהעברת מזון ליתר אסירי הבלוק שהוא היה כלוא בו.
ב-18 בינואר 1945, עם פינוי מחנה אושוויץ, הועלה אוטו עם אסירים פולניים על רכבת ונשלח לכיוון אוסטריה. הוא קפץ מהרכבת הנוסעת בשטח צ'כיה וניצל כשהעמיד פני מת. אוטו קיבל מקלט בביתם של זוג איכרים צ'כים, שם שהה עד תום המלחמה. לימים התברר לאוטו שהאיכר שהציל אותו היה מבכירי המחתרת הצ'כית. עם השחרור שקל אוטו פחות מ-30 קילו.
ב-1947 העפיל אוטו לארץ ישראל באנייה "תאודור הרצל". הבריטים השתלטו על האנייה כדי למנוע את עגינתה בחופי הארץ. אוטו נפצע ונכלא במחנה עתלית ובדצמבר 1947 שוחרר. הוא התגייס להגנה ולחם במלחמת העצמאות.
בארץ פגש אוטו את אחיו, אלכסנדר, שעלה לישראל ב-1938. אוטו היה איש קבע בצה"ל. בשנות ה-50 הכיר את אשתו ברכה, והשניים הקימו את ביתם בהרצליה. לאוטו ולברכה שני בנים, אליקים ורמי, וחמישה נכדים.
