חוה פרסבורגר נולדה בשנת 1930 בפראג שבצ'כוסלובקיה להוריה אוטו ומריה גינז. ההורים הכירו בתנועת האספרנטו שהם היו פעילים בה. האב היה מנהל מחלקת יצוא בבית חרושת לטקסטיל. האם הייתה נוצרייה במוצאה, ואף שהייתה בעלת דעות חופשיות בצעירותה, שרתה בביתה רוח יהודית ונשמרה הכשרות. חוה ואחיה הגדול פטר גדלו בבית יהודי ליברלי וציוני.
עם סיפוח צ'כיה (בוהמיה ומורביה) לגרמניה במרץ 1939 הוגדרו חוה ופטר בני תערובת מדרגה ראשונה וחלו עליהם כל החוקים והמגבלות שחלו על היהודים. האב נאלץ לעזוב את עבודתו והחל לשמש שומר לילה במוסדות הקהילה היהודית ושוטף כלים בבית יתומים יהודי.
בשנת 1942 שולח פטר לגטו טרזין, ובמאי 1944 נשלחה לשם גם חוה. היא שולחה למעון הבנות הבודדות והוטל עליה לעבוד בקטיף ירקות, במיון חלקי ברזל ובעבודות אחרות. בטרזין נפגשו חוה ופטר. הוא ניסה ללמד אותה אנגלית, שיתף אותה בחומרים שקרא ובדק את לימודיה. גם בטרזין המשיך פטר, נער ברוך כישרונות ובעל דמיון, לצייר ולכתוב סיפורים ומחזות, כמה מהם בהשראת הסופר האהוב עליו ז'ול ורן. הוא ערך את עיתון הנוער החשאי בגטו Vedem ("אנו מובילים") וכתב בו. בספטמבר 1944 נשלח פטר לאושוויץ ונרצח. לפני שיצאה הרכבת הצליחה חוה להגיע אליה ולתת לפטר פרוסת לחם.
בפברואר 1945 הגיע האב אוטו לטרזין. הוא היה מאחרוני היהודים שגורשו מכיוון שהגרמנים נמנעו במקרים רבים מגירוש יהודים שהיו נשואים לנוצרים. חוה כתבה יומן ותיארה בו את חייה בגטו. רוב היומן יצא לאור בספר Salvaged Pages (Yale University Press, 2002 ), ובו אוגדו כתביהם של כותבים צעירים בשואה.
במאי 1945 שחרר הצבא האדום את הגטו. חוה ואביה חזרו לביתם בפראג וזמן רב חיכו עם האם לשובו של פטר – לשווא. צעיר ששרד בטרזין הסתיר את יצירותיו של פטר ולאחר השחרור מסר אותן לאב.
בפראג החלה חוה בלימודי אמנות ובשנת 1948 עברה לווינה ולפריז עם אברהם פרסבורגר, לימים בעלה, שהיא פגשה כשהיה מדריך בתנועת "השומר הצעיר". בפריז המשיכה חוה בלימודי אמנות, ובספטמבר 1949 עלו השניים ארצה והגיעו לקיבוץ שמרת. משם עברו לנהריה ולקריית ים. חוה הייתה מסרטטת בסוכנות היהודית בחיפה, ולאחר כמה שנים הם עברו לבאר שבע, שם המשיכה חוה לעסוק באמנות ולימדה בסדנה ליצירת אמנות נייר במכללה לאמנות חזותית בבאר שבע. בשנת 1993 קיבלה חוה את פרס זוסמן היוקרתי עבור יצירתה האמנותית בנושא השואה.
יומנו של פטר התגלה בעזרת יד ושם אחרי 60 שנה. חוה ערכה את היומן ואת סיפורו של פטר, והם יצאו לאור ב-13 שפות.
האסטרונאוט אילן רמון ז"ל לקח עמו לחלל פקסימיליה של ציורו של פטר גינז נוף ירח שבו נראה כדור הארץ בעיני אדם העומד על הירח, כפי שדמיין פטר.
לחוה ולאברהם שני ילדים ושלושה נכדים.
