בן ציון רייש נולד בשנת 1932 בצ'רנוביץ שברומניה (היום באוקראינה). בבעלות הוריו מיכאל ושרה הייתה חנות מכולת בעיר, ובן ציון למד בבית הספר היהודי "שפה עבריה". אחיו פולדי (פרץ) נולד ב-1938. באותה שנה עקב תקריות אנטישמיות עלה אביו לארץ ישראל. בשנת 1940 כבשה ברית המועצות את צ'רנוביץ. רוסים השתלטו על חלק גדול מבית המשפחה, והקשר עם האב שבארץ ישראל נותק.
ביולי 1941 כבשו הרומנים והגרמנים את צ'רנוביץ. היהודים נדרשו לשאת טלאי צהוב ורוכזו בגטו. אחרי שבועות ספורים הועלו בן ציון, אמו ואחיו הקטן לקרון בהמות והוסעו למחנה הריכוז מרקולשט, משם הוצעדו אל גטאות ימפול, קריז'ופול וציבולובקה. רבים מהצועדים מתו מקור, רעב ומחלות. חלקם נורו בידי השומרים.
המשפחה הגיעה לגטו ז'בוקריץ' ושם נכנסה לבית בלי דלת. כל דיירי הבית שכבו על הרצפה. פולדי, אחיו בן השלוש של בן ציון, היה חלש ורעב. למחרת אמר "אני רוצה מרק". אלה היו מילותיו האחרונות. הוא נפטר בידיה של האם.
האמא שרה ניסתה להתגנב אל מחוץ לגטו כדי להשיג אוכל, אבל שומר הכה אותה קשות. בן ציון גרר אותה אל הבית. הוא החל להתגנב מתחת הגדרות אל מחוץ לגטו ולאסוף סלק סוכר שהיה נופל מעגלות משא. עגלונים הצליפו בו בשוט אך הוא המשיך בכך כדי לשרוד. בקיץ עבד אצל כפריים אוקראינים. אוקראינים צעירים הרביצו לו ושיסו בו כלבים. בחורף למד לסרוג בעזרת מסרגות שהכין מגדר תיל. הוא ואמו סרגו גרביים, כפפות וסוודרים לתושבי הכפר תמורת תפוחי אדמה.
באמצע מרס 1944 כבש הצבא האדום את האזור, ובן ציון ואמו שבו לרומניה. האם חידשה את הקשר עם האב, ובינואר 1946 הגיע בן ציון עם אמו לארץ ישראל. אחרי שמונה שנות פרידה, לא הכיר בן ציון בן ה-14 את אביו.
בן ציון היה טכנאי אלחוט בצה"ל, ואחרי שירותו הצבאי למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון. הוא עבד ברפאל במשך שנים רבות, שם עסק בפיתוח אמצעי לוחמה אלקטרונית. במלחמת יום כיפור פענח צוותו את אופן פעולתו של טיל נ"מ סובייטי ופיתח מערכת שהטעתה את הטילים, פיתוח שהציל חייהם של טייסים רבים. בן ציון והצוות קיבלו שני פרסי בטחון ישראל על פיתוח טכנולוגיה צבאית.
לבן ציון ולאשתו צ'רנה שלושה בנים ובת, שלושים נכדים ומעל שבעים נינים.
