אסתר דבורה רייז -מוסל, בת זקונים ליוסף ועלס מוסל, נולדה ב-1938 בהילו שבהולנד למשפחה של ציונים ידועים. ב-1942 מסרו אותה הוריה למשפחה נוצרית כדי להצילה, אך אסתר סירבה לשתף פעולה והושבה להוריה באמסטרדם. ברזיה (פשיטה) של ה-26 במאי 1943 באו שוטרים הולנדים לביתם, וחמשת בני המשפחה נשלחו למחנה המעבר וסטרבורק. אסתר חלתה שם במחלות ילדות רבות וטופלה במשך שבועות בבית החולים לילדים. כאשר הבריאה הלכה לגן ילדים ולמדה שירים רבים בעברית - עם ישראל חי, מי ימלל גבורות ישראל, והיא שעמדה, התקווה ועוד.
ב-11 בינואר 1944 נשלחה המשפחה לברגן -בלזן: הוריה, אחיה בן (בנימין) ואחותה יטי (יעל). האב היה סבור שברגן -בלזן הוא תחנה בדרך לארץ ישראל. יטי אושפזה בצריף בידוד לחולים בפוליו ובשחפת. כאשר חלו הוריה של אסתר ברעב ובטיפוס, עברה אסתר לבית היתומים שהקימו הני ויהושע בירנבאום. אסתר זוכרת שבערב פסח תש"ה (28 במרס, 1945) כאשר גסס אביה, אפו יהושע בירנבאום ובניו, יעקב וצבי, מצות לכבוד חג החירות.
ב- 10 באפריל 1945 הועלו כ-2,500 אסירי המחנה לרכבת שנודעה אחר כך בשם "הרכבת האבודה". עלס נשארה בברגן -בלזן ונספתה שם. הרכבת נסעה במשך שבועיים הלוך ושוב בין צבאות בעלות הברית והצבא האדום, הצבא הסובייטי הפגיז אותה במרגמות, והצבא הבריטי הפציץ אותה מהאוויר. כמעט רבע מנוסעיה נספו ברעב, בטיפוס הבהרות ובהפצצות. השכם בבוקרו של יום 23 באפריל 1945 צעק חייל מהצבא האדום לחולים: "טאוורישי סוובודה "
("חברים, חופש"). הרכבת שוחררה ליד הכפר טרביץ, כ- 80 ק "מ מלייפציג. בטרביץ פרשו חנה וצדוק מוסל את חסותם על ילדי האח יוסף, והמשפחה המורחבת חזרה באמצע אוגוסט 1945 לאמסטרדם. בקיץ 1950 מומש הרעיון הציוני של הוריה של אסתר, והיא עלתה עם חנה וצדוק מוסל לישראל.
אסתר פועלת היום כדי להעלות על נס את המצילים היהודים בזמן המלחמה, והיא פעילה
למען שימור יערות והרי יהודה. היא נישאה לאדריכל אלימלך רייז ז"ל, אדריכל במשרד ספדיה שהיה שותף לתכנון "יד לילד " המנציח מיליון וחצי ילדים שנספו בשואה, שלא כמו אסתר שזכתה לשרוד בשואה בזכות הציונות של הוריה. אסתר ילדה שלוש בנות וחובקת חמישה נכדים.
