לאניה רוזנהוך לבית וודקה נולדה בראדום שבפולין בשנת 1920 למשפחה של חמש נפשות. אביה היה יצרן נעליים וחבר מפלגת הבונד הסוציאליסטית. כבר בגיל 17 החלה לאניה ללמוד באוניברסיטת ורשה. עם פלישת גרמניה לפולין בספטמבר 1939 שבה לאניה לבית הוריה, ובאפריל 1941 נכלאה המשפחה עם כל יהודי ראדום בגטו שהוקם בעיר.
אחד מידידיה של לאניה הציע לה להצטרף אליו ולברוח לשטח הכיבוש הסובייטי, אך לאניה סירבה לעזוב את משפחתה. "זה היה הרגע המכונן בחיי. אז החלטתי שהמוטו הוא להישאר יחד", מספרת לאניה.
לאניה נישאה בגטו לחבר נעוריה, מונייק ראקוץ, אולם נאלצה להיפרד ממנו ולעבור עם שתי אחיותיה, בלה ומניה, למחנה עבודה שהוקם בבית חרושת לנשק. גם שם סירבה להצעתו של פועל אוקראיני להיפרד מאחיותיה ולצאת מהמחנה כדי לחיות בכפר, בזהות שאולה של נוצרייה.
בשתי אקציות באוגוסט 1942 גורשו יהודי גטו ראדום למחנה ההשמדה טרבלינקה ונרצחו. בנרצחים היו אמה של לאניה ובעלה מונייק שגורש עם משפחתו. אביה של לאניה נרצח כנראה עוד בעת ההליכה אל קרונות הגירוש. ביולי 1944, בשל התקרבות הצבא האדום, הוצאו לאניה ואחיותיה מראדום והועברו בצעדת מוות ברחבי פולין לטומשוב מזובייצקי ונכלאו. לאחר כעשרה ימים נשלחו ברכבות לאושוויץ, לשם הגיעו ב-3 באוגוסט.
באושוויץ קועקעו מספרים על זרועותיהן של האחיות, שְׂערן גולח וכל רכושן נלקח. הפריטים היקרים ביותר ברכושן היו תמונותיהן המשפחתיות האחרונות. לאניה ואחיותיה הצליחו להישאר יחד, במגורים ובעבודה. במסדרים גוננה לאניה על גבה הפצוע של אחותה בלה כדי שלא תילקח בסלקציות ותירצח.
בדצמבר 1944 הועברו לאניה ואחיותיה למחנה רוונסבריק ולמחנה מלכוב, תת-מחנה של רוונסבריק. בכל בוקר היה עליהן ללכת לעבודה בבית חרושת לנשק. לאניה הייתה פצועה ברגלה ממכותיו של איש אס-אס, מכות שספגה עוד באושוויץ, אך אחיותיה תמכו בה. עקב פציעתה התפתח נמק ברגלה, אך לבסוף ניצלה הרגל, ולאניה שובצה לעבודה במטבח.
באפריל 1945 שוחררו לאניה ואחיותיה בעסקת חילופי אסירים. הן הגיעו לשוודיה, שם החלה לאניה לעבוד בתור מורה לילדים ניצולי שואה, מטעם עליית הנוער. במרץ 1948 עלתה לאניה על אניית מעפילים והגיעה לחיפה. היא נקלטה בקיבוץ אפיקים, שם נישאה ליעקב והייתה מורה בקבוצות של נוער עולה.
ללאניה וליעקב נולדו שלושה ילדים, שישה נכדים ושלושה נינים.
