נעמי שדמי

נעמי שדמי לבית שפיץ נולדה בשנת 1931 בדברצן שבהונגריה למשפחה של חמש נפשות. כשהייתה בת שלוש עברה משפחתה האמידה לבודפשט. בילדותה חשה נעמי שהיא הונגרייה גאה. בשנת 1944 נחטפו אביה ואחיה הגדול של נעמי לעבודת כפייה ונרצחו. נעמי, אמה ואחיה הקטן יושקה גורשו עם כל יהודי העיר לאזור העוני של בודפשט. דירותיהם סומנו בכוכב צהוב, ובכל דירה נאלצו להצטופף ארבע או חמש משפחות. האם ארגנה במקום גן ילדים ונעמי עזרה לה. מדי בוקר נתנה נעמי במצוות אמה מרק לזוג זקנים. בוקר אחד ראתה נעמי שאין הם מגיבים לקריאותיה. היא קראה לאמה, ואמה אמרה: "אל תדאגי. הם לא יסבלו עוד". זה היה מפגשה הראשון של נעמי עם המוות. באחד הבקרים, בסתיו 1944, פרצו לדירה אנשי אס-אס וקלגסי "צלב החץ" (המפלגה הפשיסטית ההונגרית) ובאיומי נשק לקחו את האם. האם הביטה באין אונים בילדים ואמרה לנעמי: "שמרי על אחיך הקטן, אני סומכת עלייך". נעמי עדיין זוכרת את מבטה האחרון של אמה. כעבור שבועיים נלקחו הילדים לגטו בודפשט. נעמי התקבלה לעבודה במטבח הגטו, וכך יכלה לעזור לאחיה הקטן בן החמש. בלילות התגנבה לצד הנוצרי וביקשה מזון. בגטו היא הייתה עדה למוות המוני מרעב, מקור ומיריותיהם של אנשי "צלב החץ" והנאצים. עם השחרור על ידי הצבא האדום שבו נעמי ואחיה לביתם בבודה, אך זרים תפסו אותו וגירשו אותם. נעמי גילתה שהוריה ואחיה הגדול נספו בשואה. בנובמבר 1946 הפליגה נעמי עם אחיה הצעיר לארץ באניית המעפילים "כנסת ישראל". האנייה נעצרה, ונוסעיה נשלחו למחנה מעצר בקפריסין. כעבור שנה, באוקטובר 1947, הגיעה ארצה לקיבוץ כפר גלעדי. היא הייתה חברה בגרעין שהקים את קיבוץ האון והייתה מזכירת הקיבוץ. זמן קצר לאחר עלייתה כבר הייתה פעילה בסיוע ביישובי עולים. נעמי התגייסה לצה"ל ב-1948, הייתה קצינה קרבית בצבא, השתתפה בפעולות תחת אש ואף קיבלה צל"ש על חילוץ פצוע תחת אש. היא שירתה במשטרה במשך 20 שנה וייסדה את שירות הנשים בתפקידים מקצועיים במשטרה. היא השתחררה בדרגת ניצב משנה. כיום היא אשת עדות ומרצה לפני בני נוער ברחבי המדינה.

נעמי נשואה לאשר, ולהם שני ילדים וארבע נכדות.