דניס סיקירסקי לבית קראקו נולדה ב-1924 במרסיי שבצרפת, בת יחידה להוריה, וגדלה בבית סבה וסבתה. כשהייתה בת אחת עשרה, הצטרפה דניס, המכונה "קוליברי", לתנועת הצופים היהודיים, ובאוגוסט 1942 קיבלה את תפקידה הראשון במחתרת: בעודה מדריכה בצופים היה עליה לטפל בארבע נערות פליטות ולפזרן במקומות המסתור שהוכנו מראש. מאז עסקו דניס ומדריכים אחרים בחיפוש מקומות מסתור לילדים קטנים, בהברחת אנשים, כסף ומזון ובהנפקת תעודות מזויפות.
בנובמבר 1942, אחרי שכבשו הגרמנים את צרפת של וישי, ירדה הפעילות של הצופים ושל גופים יהודיים אחרים למחתרת. דניס הפצירה במשפחתה לצאת ממרסיי למקום מבטחים עד שתסתיים המלחמה וציידה אותם בתעודות מזויפות. לפני שהספיקה המשפחה לברוח, ערכו הגרמנים אקצייה ובסוף ינואר 1943 "ניקו" את מרסיי: הם סגרו את האזור העתיק ליד הנמל ועברו מבית לבית בחיפוש אחרי מתיישבים בלתי חוקיים. למעלה מאלף יהודים נשלחו למחנה המעצר דרנסי ומשם להשמדה והאזור ליד הנמל הופצץ.
דניס הצליחה למלט את משפחתה בסיוע ידיד צרפתי אמיד. היא עצמה נשארה במרסיי והמשיכה בפעילות מחתרתית. זמן קצר לאחר מכן הלשין יהודי גרמני על פסטר להמר, כומר פרוטסטנטי שהשתתף בפעולות וסייע ליהודים, ועל דניס לגסטפו. עקב ההלשנה נעצרו שני אנשים תמימים. דניס עבדה בצמוד לחבר אחר במחתרת - ז'וסף בס, המכונה "מיסייה אנדרה". הוא קיבל מידע על ההלשנה והזהיר את דניס והיא ברחה לגרנובל. מיסייה אנדרה הפציר בכומר שיימלט גם הוא, אולם מצפונו של הכומר לא התיר לו שייענשו אחרים תחתיו, והוא הסגיר את עצמו. להמר נעצר, נכלא ונשלח למטהאוזן ומשם לבירקנאו אך הצליח לשרוד. הוא הוכרז חסיד אומות העולם בשנת 1976.
דניס שימשה קשרית בין גרנובל, ניס ומרסיי. בתחילת יולי 1943, לאחר שסיימה את תפקידה ביחידת הצופים, חזרה למרסיי, שם פגשה במקרה את מיסייה אנדרה. הוא סיפר לה שהקים רשת הצלה מחתרתית והזמין אותה להצטרף אליו. מיולי עד דצמבר 1943 פעלו דניס ואנדרה באזור ניס שבשליטת האיטלקים וחיפשו מקומות מסתור ליהודים, אולם פלישת הגרמנים בספטמבר 1943סיכלה את תכניותיהם והיהודים נלקחו משם. הם עברו ללה שמבון, כפר שאנשיו החביאו אלפי יהודים במלחמה ושלימים הוכרזו עשרות מתושביו חסידי אומות עולם, וטיפחו שם סניף של הפרטיזנים היהודים של תנועת המקי (המחתרת הצרפתית). דניס העבירה נשק מסנט אטיין ללה שמבון והייתה פעילה עד תום המלחמה.
אמה ודודה של דניס שרדו. דניס עבדה כשנה בארגון רווחה יהודי במרסיי. היא נסעה לפריז ללמוד, ושם פגשה את זליג והם נישאו ב-1946. בשלהי 1947 הם עלו ארצה להכשרה בקיבוץ גבע. את מלחמת השחרור הם עשו בנווה אילן ואז עברו דרומה, היו ממקימי מושב אביגדור והתפרנסו מחקלאות. בשנת 1954 הם עברו לצרפת ומשם לברזיל וב-1979 שבו לארץ.
דניס התנדבה שנים רבות ביד ושם. פרויקט חייה הוא תיעוד, חקר והכרת תודה לאנשי לה שמבון. לדניס שני ילדים, שלושה נכדים ונינה אחת.
