יהודית סולברג נולדה באמסטרדם בשנת 1935 להוריה רוזט ויוסף ון דייק, ולה אחות גדולה, אלישבע. האב היה עורך דין ופעיל בקהילה היהודית. לאחר כיבוש הולנד בידי גרמניה ב-1940 נאלצה יהודית לענוד טלאי צהוב. אביה, שהיה דובר גרמנית, ניסה לשחרר יהודים שנעצרו.
ב-1943 צלצלו בדלת שלושה גרמנים ואמרו למשפחה: "תהיו מוכנים תוך חמש דקות". האם הלבישה את יהודית ואלישבע בכמה שכבות בגדים והמשפחה נלקחה לתיאטרון של אמסטרדם, שם רוכזו יהודים. אנשי מחתרת היו מבריחים ילדים מהתיאטרון, אך יהודית ואלישבע סרבו לצאת, כדי לא להתרחק מההורים.
בספטמבר 1943, ערב ראש השנה, גורשו יהודית ומשפחתה למחנה וסטרבורק. גברים ונשים הופרדו אלה מאלה ונשלחו ללון באולמות גדולים. כל יום שלישי יצאו שילוחים מווסטרבורק למזרח. לקראת כל שילוח שררה במחנה אווירה של פחד מוות. באחד השילוחים גורש סבה של יהודית לאושוויץ ונרצח.
יהודית ויתר בני משפחתה נשלחו לברגן-בלזן. בירידה מהקרון שמעה יהודית צעקות "ראוס!" וראתה גרמנים עם שוטים וכלבים. במשך שעות עמדו יהודית ובני משפחתה במסדרים, יום-יום, בשלג ובקור העז. עקב התנאים נספו בברגן-בלזן סבתה של יהודית וסבה, הרב שמעון דה פריס.
אמה של יהודית ידעה גרמנית ולכן נלקחה לעבוד במשרדי הגרמנים. היא הייתה לוקחת קרומי לחם שרופים ומביאה אותם בסתר לבנותיה. מבוגרים העסיקו את הילדים בסתר. יהודית למדה חשבון ורקמה. היא ואחותה אלישבע רקמו מפית לחלת שבת, עיטרו אותה בכיתוב בעברית ושמרו בה לחם מיובש. בפסח אפו האסירים מאפה דמוי מצה. אחד הדודים כתב הגדה מהזיכרון ובני המשפחה קראו ממנה.
במחנה הפרידו הגרמנים בין גברים ונשים. כשאפשרו לבני המשפחה להיפגש, הייתה יהודית הולכת לצריף של אביה, ושם, לבקשת אביה, הייתה עוברת בין החולים ששכבו במיטות, מחייכת אליהם ומעודדת אותם לקום, כי אביה אמר לה שמי שלא יקום, לא יוכל להישאר בחיים.
באפריל 1945 הועלו בני המשפחה לרכבת שנסעה ללא יעד, בין החזית המערבית והמזרחית שקרבו זו לזו. רבים מהאסירים מתו ברכבת. באחת מעצירות הרכבת דילגו יהודית ואחותה מעל המתים בפתח הקרון, לקחו שק תפוחי אדמה והביאו אותו לקרון. "תפוחי האדמה האלה הצילו הרבה אנשים ברכבת", אומרת יהודית.
כעבור שבועיים שחרר הצבא האדום את אסירי הרכבת ליד העיירה טרביץ.
יהודית הגיעה לשוויץ ושם פגשה את שאול, בן כיתתה שהוסתר אצל איכרים נוצרים בהולנד. לימים נישאו השניים וב-1959 עלו ארצה.
ליהודית ושאול נולדו ארבעה ילדים, 24 נכדים ו-33 נינים.
