מיכאל אוריך נולד ב-1934 בטרנופול שבפולין, בן יחיד למשפחה מבוססת. לאחר לידתו עקרו הוריו לוורשה. בשנת 1940 הועברו כל היהודים לגטו. מהגטו מיכאל זוכר אווירה של פחד ושל חוסר ביטחון. הוא היה נשאר לבדו בבית כשהוריו היו בעבודה ולא היה בטוח אם ישובו. ב-1942החמיר המצב בגטו, והוריו החליטו לברוח ולמסור את מיכאל למשפחה פולנייה כדי להצילו. ברגע הפרידה אמר לו אביו: "אומרים שהמצב יילך ויהיה קשה. אין כאן אוכל ואין כלום. אולי אצל המשפחה הזאת תוכל להינצל". אמו של מיכאל תפרה במכפלת מעילו את שמו, את מוצאו ואת תאריך לידתו, והוא חי במסווה של קרוב משפחה אצל פולנייה ששמה הלנה סטחוביץ', ולה בן הגדול ממיכאל בשבע שנים. מיכאל ידע תמיד מי הוא וכי אסור לו לספר זאת, וגם בני משפחת סטחוביץ' הזכירו לו את זהותו ושמרו אותה בסוד.
ב-1944, לאחר מרד הפולנים בוורשה, שולחו משפחות פולניות, ובהן משפחת סטחוביץ', לבוכנוולד. בעלה של הלנה נרצח שם, והלנה נשארה עם שני הילדים. מיכאל זוכר את הרעב, את החיפוש אחר פחם לחימום, את עגלות המתים ואת המשרפות. הם היו עדים לכמה אקציות שנערכו וחששו מאוד לעתידם. לאחר שחרור המחנה חיפשה הלנה יהודים שיגדלו את מיכאל ומצאה קצין יהודי פולני - הרב ד"ר יעקב אביגדור. הקצין העביר אותו לשווייץ למוסד יתומים של פועלי אגודת ישראל. במוסד זה למדו בחורים ניצולי אושוויץ ובוכנוולד, ומיכאל שהה בו כשנה. הוא ניסה להתחקות על גורל הוריו אך העלה חרס בידו והניח כי לא הצליחו לשרוד.
ביוני 1946 עלה מיכאל ארצה באמצעות הסוכנות. הוא למד במוסד לניצולי שואה בבני ברק ובישיבות שונות וקיבל הסמכה לרב. ב-1965 הגיע דודו ששרד לבקרו בארץ, אולם הוא נפטר לאחר חודשים ספורים.
לפני כעשרים שנה קיבל מיכאל מכתב מפולני שסיפר על גורל אביו: התברר כי אביו הצטרף לפרטיזנים בעיירה סטרדין. לאחר שהרגו הפרטיזנים חייל גרמני, נערך אחריהם מצוד והאב נהרג בו עם עוד שבעים יהודים. גורל אמו אינו ידוע עד היום.
עם מצילתו הלנה סטחוביץ' שמר מיכאל על קשר מכתבים עד שנפטרה בשנת 1958. לפני כחצי שנה הוכרה הלנה חסידת אומות העולם.
מיכאל הקים בבני ברק מרכז מידע לניצולי שואה, והוא מספק מידע על הליכים לבקשת פיצויים ומסייע בפתרון בעיות יום-יום של הניצולים.
למיכאל שלושה ילדים ושמונה נכדים.
