יהודה אהרן וידבסקי, בנם של דאבריש-לאה ואברהם, נולד ב-1919 בעיירה טורק שליד לודז', פולין, למשפחה דתית-ציונית.
בצעירותו עברה המשפחה לקאליש ולפייזרין. בשנת 1933 עברה המשפחה ללודז' ויהודה היה פעיל בתנועת הנוער "חשמונאים". מ-1936 ניהל יהודה בית חרושת לטקסטיל, לו היו מאות לקוחות מכל רחבי פולין. זאת עשה עד הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939.
במרס 1940 הועברה המשפחה יחד עם כל יהודי לודז' לגטו. בדירה, שאליה הבריח יהודה רכוש רב, התגוררו 15 בני המשפחה כשהם עובדים בייצור עבור הגרמנים. ב-29 באוגוסט 1944 נשלחו בני המשפחה במשלוח האחרון מלודז' לאושוויץ-בירקנאו. הוריו של יהודה נרצחו במשרפות יחד עם אחיו הגדול גבריאל, תלמיד ישיבת חכמי לובלין. אחיו הצעיר, חיים משה, נשלח לבוכנוואלד ושם נספה. אחותו יוכבד נרצחה במחנה שטוטהוף שבפולין. את הסלקציה של מנגלה שרדו רק יהודה ואחיו יהושע. לאחר שהיו זמן קצר באושוויץ הועברו השניים למחנה עבודה בפרידלנד, ליד ברסלאו, שם הוטל על יהודה להרכיב כנפיים למטוסים. השניים שוחררו על ידי הצבא האדום ב-9 במאי 1945.
משחזר ללודז' החל יהודה לשקם את חייו: הוא נשא לאישה את דאבריש לבית וסרצוג, ששרדה יחד עם אמה
ואחיה מגטו לודז', והקים מחדש את עסקיו.
ב-1950 עלה יהודה עם רעייתו ובנו אברהם לישראל. בתל אביב נולדה בתו לאה. יהודה עסק במסחר.
ב-1978 החל לפעול למען הכלל, כשהוא נוסע לפולין לשיקום קברים. מאז נסע לשם עשרות פעמים. כשניסה לאתר את הקבר של סבתו הינדה אורדננס בבית העלמין המוזנח בלודז', קיבל על עצמו לנקות את השטח כדי לאפשר למשפחות רבות מכל העולם, ששורשיהן בלודז', לזהות את קברי יקיריהם. הוא ערך מיפוי של חלקת הנקברים בתקופת הגטו ובסיוע מכר הקים יד ושם במקום לכ-7,000 נפטרים.
בעיירה סוכטשוב איתר יהודה את קברי האדמו"רים "אבני נזר" ו"שם משמואל" ובנה עליהם אוהל.
גם כיום הוא ממשיך לנסוע ללודז' ולדאוג לטיפוח בית-העלמין במקום. הוא נפגש עם אנשים המבקשים פרטים הקשורים לשורשי משפחתם והמבקשים לאתר מקומות קבורה של יקיריהם בפולין, ובפרט בלודז'.
ליהודה שני ילדים, שישה נכדים ו-13 נינים עד כה.
