מרדכי (מוטקה) ויזל

מרדכי (מוטקה) ויזל נולד ב-1929 בסטמאר שבטרנסילווניה, אח תאום במשפחה של שמונה נפשות. עם פלישת הגרמנים להונגריה ב-1944 הוחלו חוקי הגזע. אביו של מוטקה חש בסכנה המתקרבת ומיהר לשלוח את שלושת בניו, בהם מוטקה, לעבודה בחווה חקלאית. בחווה ראה מוטקה כיצד נלקחו יהודי הסביבה אל תוך הגטו ההולך ומוקם בעיר. לאחר כמה שבועות נלקחו גם האחים לגטו, ושם נפגשו שוב עם הוריהם. בגטו הצליחו מוטקה ומשפחתו להתחמק מהטרנספורט הראשון אבל נשלחו בטרנספורט השני בצפיפות ובדוחק. מוטקה ואחיו התאום מאיר הצליחו לתפוס מקום ליד חרך הנשימה. ביום הולדתם ה-15 הגיעו לאושוויץ. מוטקה זוכר שמחוץ לרכבת היו נשים מגולחות שֵׂער בכתנות פסים. כששאל את אמו לפשר המראה, היא ענתה: "כנראה זה בית משוגעים של המקום". באושוויץ הם הושלכו החוצה מהרכבת במכות, ובסלקצייה הראשונה הופרדו מוטקה ומאיר מהוריהם ומאחיהם, והוא לא ראה אותם עוד. כשעברו בשער וראו את הכתובת "העבודה משחררת", שאל מאיר בתמימות: "כמה זמן לדעתך נצטרך לעבוד כאן כדי להשתחרר?" לאחר כשבוע נשלחו התאומים למחנה פלשוב הסמוך לקרקוב, עבדו בדיר החזירים של שינדלר ושימשו שוליית בנאי. הם הועברו לגרוסרוזן ומשם ללנגנבילו-ספורט-שולה שליד רייכנבך. מוטקה קדח מחום והגיע לקרון בשארית כוחותיו. האחים דאגו זה לזה כל העת וחלקו אוכל שגנבו ושאריות שקיבלו ממאכיל הכלבים. באחד המחנות נלקח אחיו של מוטקה לעבודה במכונה הגורמת למוות בתוך זמן קצר, ומוטקה הכריח אותו לחתוך את ידיו כתאונת עבודה כדי להינצל. ב-8 במאי 1945 נכנס טנק של הצבא הרוסי ללנגנבילו-ספורט-שולה. מוטקה ואחיו יצאו מהמחנה לבתי הגרמנים ברייכנבך שהיו ריקים. שם הם צברו כוח ויצאו במסע חזרה לסטמאר. בעיר הולדתם הם גילו שרק אחיהם הגדול שרד. לא ידוע מה עלה בגורל בני המשפחה האחרים. באמצעות תנועת ה"בריחה" הם הוברחו לאוסטריה ומשם לאיטליה ונקלטו בהכשרת "דרור-הבונים". מוטקה עלה על האנייה "ארבע החירויות", אך הבריטים תפסו אותה, והוא נשלח לקפריסין. רק במרס 1947 הוא הגיע ארצה לעתלית ואחר כך לקיבוץ שדה נחום, שם התגורר אחיו מאיר. מאיר נהרג בקרבות מלחמת השחרור. מוטקה התגייס לצבא, נפצע בפריצה למקור חיים ולאחר זמן מה יצא לקורס קצינים ומימש את חלומו להיות קצין בצבא היהודי. ב-1952 נישא מוטקה לאסתר. לזוג שני ילדים ושמונה נכדים.