מרדכי (מוטל) זיידל נולד ב-1925 בעיירה סוינציאני, 80 ק"מ מוילנה. המשפחה היתה מסורתית וציונית. אביו היה רצען ואמו עקרת בית. למרדכי היה אח גדול ממנו בשנתיים, ו 3 אחיות צעירות ממנו.
ב-1941 כבשו הגרמנים את העיירה ופרצו פוגרומים ביהודים. אחיו הגדול של מרדכי נתפס במרכז העיירה על ידי מקומיים, הובל לנובי סוינצאני, והוצא להורג בירייה. לאחר ניסיון כושל של בריחה, הועברה המשפחה לגטו בסוינציאני. מוטל עבד בתחזוקת ותיקון פסי הרכבת. הוא ניזון ממרק בצהרים ולחם עם תה בבוקר. לאחר חודשיים הוא הועבר לחפירת תעלות. מוטל ברח והצליח להגיע לגטו וילנה. בוילנה נעזר בחבר אשר הצליח לסדר לו מקום בבית היתומים בגטו. בעזרת מנהל בית היתומים הובאה משפחתו של מוטל לגטו וילנה והתגוררה בסמוך לבית היתומים.
ביום חיסול הגטו, לא ידע מוטל מה לעשות ולאן למלט את נפשו. לידו חילק מישהו מהמחתרת סרטי זרוע של עוזר שוטר. מוטל נטל סרט כזה והלך לבית המרחץ - מקום הריכוז של המחתרת. למקום הגיע אבא קובנר ואמר שכל אחד חופשי ללכת לדרכו. מוטל והוריו התחבאו עם עוד כ 100 איש במשך כ-50 יום. לאחר 50 יום החליטה קבוצה מבין המסתתרים לצאת מהמחבוא. היא נתפסה על ידי הגרמנים וחשפה את מקום המחבוא לגסטפו. הנשים והילדים נלקחו ישר לפונאר ונרצחו. הגברים, בהם מוטל, עבדו במשך 3 שבועות בחטיבת עצים לשם שריפת הגופות. יחד עם עוד 84 איש אסירים נקשרו רגליו של מוטל בשלשלאות. מטרת עבודתם היתה לסייע בהשמדת ערימות הגופות, שנערמו שם בחודשי הרצח ההמוני. משימותיהם היו קשות ואכזריות במיוחד: קבוצה אחת היתה "דגה" את הגופות, השנייה היתה מוציאה שיניים, השלישית עסקה בחטיבת עצים, הרביעית סדרה את העצים לשריפה, החמישית היתה אחראית על השריפה והשישית – ריסקה את העצמות שנותרו לאחר השריפה וסננה את הרסק במסננות גדולות. "אין לילה שאני לא רואה את פונאר מול העיניים" מעיד היום מוטל "לא היה אחד שלא זיהה שם את קרוביו או ידידיו".
בין שלושה לארבעה חדשים עבדו בפונאר. אחד האסירים, העלה רעיון לחפור מנהרת מילוט מתחת למחסן הלחם. בלילות חפרו האסירים מנהרה. בלילה חשוך באמצע אפריל 1944 ברחו 20 מהם, ובהם מוטל ליער. הגרמנים הבחינו בבריחה וירו עליהם. רק 12 נותרו בחיים. הקבוצה הסתתרה במשך הלילה בתוך ערמת זבל, כדי לטשטש את ריחם מאימת כלבי הגישוש שנשלחו בעקבותיהם. מוטל חבר לפרטיזנים יהודיים תוך שהוא מתעקש לצאת לפעולות. הוא השתתף במיקוש פסי רכבת ובלחימה על שחרור וילנה.
לאחר השחרור הבין מוטל שאיש ממשפחתו לא יחזור. הוא הפך לפעיל בתנועה הציונית המקומית ועלה באופן בלתי לגאלי לארץ בסוף 1945, לקיבוץ שפיים. במלחמת העצמאות מוטל התגייס לחטיבת גבעתי ונלחם עם החטיבה בשיירות לירושלים.
ב-1948 נשא את רייזל. לזוג נולדו שלושה ילדים. מוטל עבד כנהג משאית ואחר כך הקים חברה סיטונאית לשווק סיגריות. מוטל מתגורר כיום בגפו בפתח תקווה. יש לו 6 נכדים.
