יעקב צים

יעקב צים (צימברקנופף) נולד בשנת 1920 בסוסנוביץ שבפולין למשפחה של חמש נפשות. אף שהשקפת עולמם של הוריו, הרמן (צבי) וגבריאלה, נטתה אל הבונד הסוציאליסטי, היו יעקב ואחיו פעילים בתנועת "הנוער הציוני". יעקב למד ציור וגרפיקה. עם הכיבוש הגרמני החל ציד צעירים לעבודות כפייה. בזכות כישרונו האמנותי של יעקב שלח אותו ועד הקהילה לשמש סרטט במרכז המשטרה בעיר. באמצע שנת 1941 גירש אותו משם מפקד הגסטפו. יעקב הצליח להימנע מגירוש לעבודות כפייה וניצל בזכות גרמני "בעל מהלכים" ששמע על כישוריו וביקש ממנו להקים ולנהל בית מלאכה לאמנות שימושית. בבית המלאכה הייתה ליעקב, לשני אחיו ול-120 צעירים וצעירות, רובם חבריו לתנועת "הנוער הציוני", חסינות זמנית מפני גירוש. באביב 1943 הועברו אחרוני היהודים בעיר לגטו. מ-12 בני משפחתו של יעקב שהתגוררו יחד, עברו לגטו ארבעה בלבד – יעקב, אביו, אמו ואחיו הבכור. היתר נרצחו באושוויץ. אחיו הצעיר נתן שולח עוד קודם לכן למחנה עבודה.

ב-1 באוגוסט 1943, תשעה ימים לפני תשעה באב, החל חיסול הגטו. יעקב הצליח להסתלק ממקום הריכוז למשלוח לאושוויץ. הוא צורף לקבוצות שיועדו למחנות עבודה ונשלח למחנה אננברג שבשלזיה.

יעקב זכר את ציורו של הצייר בודקו לא יבכה איש כמוני וחזר וצייר אותו שוב במחנה, תוך התאמת הציור למצבו. בשל הציור נדון ל-25 מלקות ולשילוח לפלוגת עונשין במחנה בלכהמר. כעבור שבועות אחדים הועבר המחנה לידי שלטונות האס-אס והיה לשלוחה של אושוויץ. שבועות אחדים אחרי כן הגיע למחנה אחיו נתן. יעקב ראה בכך את יד הגורל.

עם התקרבות הצבא האדום הוצעדו האסירים בצעדת מוות. יעקב ונתן צעדו בשדות מכוסים שלג, איש תומך באחיו. פתאום נראו באופק גגות וצריח כנסייה כשהשמש עוטפת אותם בקרני זהב. "נתק, כמה זה יפה", אמר יעקב לאחיו. אף שבכל רגע ורגע היו השומרים עלולים לרצוח אותם, חזו עיניו של יעקב ביפי הבריאה. אז ידע כי ההתעלות הרוחנית שחווה והאמן שבו הם מקור כוחו ושעליו להילחם על חייו כדי לספר את קורותיו בשפתו הוא, בציור. האחים הגיעו לבוכנוולד, שם שוחררו. הם הועברו לאקואי שבצרפת לשיקום ועלו עם "ילדי בוכנוולד" לארץ ישראל.

יעקב הגשים את חלומו והמשיך את לימודיו באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים. שם הכיר את רות, אשתו לעתיד, והגשים את כישרונו. הוא זכה במוניטין של מעצב גרפי וצייר, הציג מיצירותיו בתערוכות בארץ ובחו"ל וזכה בפרסים רבים, בהם פרס משרד החינוך והארגון הבין-לאומי לחינוך באמנות (INSEA ), פרס אמן ותיק מטעם אגודת הציירים בתל אביב ופרס בתחרות בין-לאומית של ציור בול השואה. יעקב יצר סמלים רבים, בולים, שטרות ומטבעות של בנק ישראל.

בספרו שברים ואור תיאר יעקב את קורותיו בשואה, ובספר על יצירתו האמנותית מכונסים בין היתר ציוריו המספרים את המאורעות שחווה ומביעים את גישתו האופטימית לחיים, סוד הישרדותו. יעקב מסכם את הוויית חייו ויצירתו במילים אלו: "למדתי לחיות עם הצל וליצור עם האור".

ליעקב ולרות נולדו ארבעה בנים, שמונה נכדים ושני נינים.