מידע למבקרים

שעות פתיחה:

יום א' - ה': 17:00-9:00

יום ו' וערבי חג: 14:00-9:00

יד ושם סגור בשבתות ובחגי ישראל

הכניסה למוזיאון לתולדות השואה תתאפשר רק לילדים מעל גיל 10. אין כניסה לתינוקות בעגלה או במנשא.

הוראות הגעה:

דורות ההמשך מספרים את סיפור הניצולים – המלצות למפגש משמעותי

לעדותם של ניצולי השואה ערך רב ותפקיד מרכזי בסיפור פרק השואה ובשימור זכרה. למפגש הבלתי אמצעי עם הניצולים השפעה עצומה על המאזינים להם, וככל שניתן לקיים מפגשים כאלה ולאפשר האזנה לעדות בקול ראשון, תינתן לכך עדיפות.

בשנים האחרונות אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של בני דורות ההמשך המספרים את סיפור הניצולים, בכלל זאת בני הדור השני המספרים את סיפור הוריהם בשואה, או מקורבים שלהם היכרות אישית עמוקה עם ניצול.

המספרים את סיפור הניצולים פועלים מתוך מחויבות אישית עמוקה לניצולים ולזכר השואה.

מפגשים אלה מתקיימים במערכת החינוך ובמרחב הציבורי במסגרת יוזמות עצמאיות או בארגון גופים וארגונים שונים בארץ ובעולם.

עם התמעטות ניצולי השואה דומה כי ערוץ פעילות זה יכול לקרב את קהל השומעים לניצול ולסיפורו ויש בכוחו להעשיר ולגוון את חווית לימוד השואה ולהטעינה בערך.

על מנת להבטיח שחווית המפגש עם המספר תהיה משמעותית להלן עקרונות והמלצות לאופן התנהלות המפגש בין המספר לבין קבוצת המאזינים:

ייעוד - מעמד שבו דורות ההמשך מספרים את סיפור הניצולים משמש כערוץ ישיר להנגיש לדורות הבאים סיפור של ניצול שואה, ולקרב את השומעים לזיכרון השואה.
הכרות אישית - הסיפור יבוסס על היכרות אישית של המספר עם הניצול. מומלץ לשתף את המשתתפים בטיב/סוג ההיכרות.
סיפור בגוף שני - אנו ממליצים כי בני דורות ההמשך המספרים את סיפור הניצולים ישתמשו בגוף שני ויבהירו כי זו אינה "עדות" מכלי ראשון, ולא סיפורם שלהם אלא סיפור הוריהם או סיפור הניצול/ה שהכירו. השימוש בגוף ראשון במפגשים אלה עלול לבלבל את המאזינים, ולהציג את אופי המפגש כאילו הוא מפגש עדות.
לשמוע/לראות את הניצול- אנו ממליצים לפתוח כל מפגש בקטע עדות קצר, מוקרן או מושמע מפי הניצולים עצמם, או בהצגת תמונת הניצול. זאת כדי להבהיר כי הסיפור המסופר הוא סיפור הניצול, וככל האפשר לתת לו/לה קול ופנים.
תזכורות - מומלץ כי במהלך המפגש ישוב ויזכיר הדובר כי הוא מספר את סיפור הניצול.
לספר בישירות - אנו ממליצים להיצמד לסיפור הניצול כפי שהוא מוכר למספר ולהימנע ממניפולציות רגשיות ("תעצמו עיניים, תדמיינו, תרגישו...").
מה למדתימהניצול - ניתן לשתף את המאזינים "בדברים העיקריים שלמדתי מהניצול עליו אני מספר לכם", או לשתף – "כיצד חוויותיו של הניצול בשואה השפיעו על חייו ועל השקפת עולמו לאחר השואה". ניתן לשתף במסרים שהניצול ביקש להעביר לדורות הבאים, אך יש להיזהר ממניפולציה.
להימנע - מומלץ להימנע מהשוואות לימינו או לאירועים אחרים, לנקוט עמדה פוליטית, עמדה שיפוטית וכ"ו.
- בעת מתן עדות, הניצולים, ייצגו במובנים רבים גם את קורבנות השואה. רבים מהם הזכירו בעדותם את בני משפחתם שנספו, את פרידתם מהורה אהוב, את חבריהם שנספו וכ"ו. ככל שמספר הסיפור מכיר, אנו ממליצים להנכיח גם את קורבנות השואה במהלך סיפורם.

הקשר – אנו ממליצים להתחיל את סיפורו של הניצול בחיים שלפני המלחמה ולסיימו בשיקום חייו לאחר המלחמה ובבחירות שבחר במסגרת זו (מקום מגורים, הקמת משפחה, תחומי עיסוק וכ"ו) ובכך להציג סיפור שלם על כל חלקיו.