"מעצבים זיכרון" - תחרות עיצוב הכרזה הממלכתית תשפ"ד (2024)

יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא היום בו מתייחדת מדינת ישראל עם זכרם של ששת המיליונים שנרצחו בידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם בתקופת השואה. זהו יום של זיכרון אישי וקולקטיבי אשר ממשיך להתהוות ולהתעצב במרחב הציבורי הישראלי.

התחרות "מעצבים זיכרון" לעיצוב הכרזה הממלכתית, שזו לה השנה ה - 14, מזמינה יוצרים ישראליים עכשוויים להביע קשת רחבה של משמעויות הקשורות בשואה באמצעות השפה החזותית. בכך ניתן ביטוי ליחסם של היוצרים לזיכרון השואה ולהשפעתם על עיצוב הזיכרון בחברה הישראלית.

התחרות השנה התמקדה בנושא: "ראו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושברה".

"...העולם היהודי שלאחר השואה מצא עצמו במציאות חדשה: מיליוני יהודים נרצחו ועם מותם נהפכו תרבות עשירה ומוסדות קהילתיים ותיקים לזיכרון. במקומות רבים התגייסו הניצולים, ככל שיכלו, לשקם את הקהילות ולחדשן. בישראל, ובמקומות אחרים שאליהם היגרו הניצולים, התאגדו רבים מהם בלנדסמנשפטים וועדים של יוצאי קהילה, שהיוו קהילת זיכרון גם שנים ארוכות לאחר שמרבית בני הקהילה נרצחו, מוסדותיה חרבו ושרידיה התפזרו ברחבי תבל. מאות קהילות שחרבו זכו למצבות זיכרון במתכונת של ספרי יזכור, מפעל עצום ממדים שיזמו ניצולי שואה ויוצאי הקהילות שעזבו לפני מלחמת העולם השנייה כדי להנציח את אחד מן המאפיינים המפוארים בתולדות העם היהודי – הקהילה. מורשת הקהילה היא מאוצרות התרבות האדירים והיקרים שהעניקה לנו ההיסטוריה היהודית. סיפור חורבנן של הקהילות הוא מן הבורות העמוקים ביותר שפערה השואה בנפשו ובגופו של העם היהודי. העמקה בתולדותיה של הקהילה היהודית ולימוד קורות חורבנה ממחישים את ממדי האסון והאובדן שחווה העם היהודי בתקופת השואה". (מתוך הרציונל השנתי של יד ושם לשנת תשפ"ד).

חברי וועדת השיפוט

• פרופ' מרב סלומון, ראש תחום אנימציה בחוג לעיצוב תקשורת חזותית בבצלאל
• פרופ' תמיר שפר, ראש המחלקה לתקשורת חזותית, המכון הטכנולוגי HIT חולון
• פרופ' טרי שרויאר, דיקנית הפקולטה לעיצוב ע"ש עזריאלי בשנקר
• ירון שין, מרצה בכיר, ויצ"ו חיפה
• גלית ווהבה שאשו, מנהלת המערך לטקסים ואירועים ממלכתיים, משרד ראש הממשלה
• מר דני דיין, יו"ר יד ושם
• גב' אליעד מורה-רוזנברג, מנהלת מחלקת אמנות, מערך האוספים, יד ושם
• גב' עינבל קויתי-בן דב, מנהלת אגף קשרי קהל ותרבות, יד ושם
• גב' איריס רוזנברג, מנהלת אגף יחב"ל ותקשורת, יד ושם
• ד"ר יעל ריצ'לר-פרידמן, מנהלת פדגוגית, בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, יד ושם
• שלומית שטיינר, פיתוח תכניות לימוד במגמה להכשרת מורים, בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, יד ושם

הכרזה הזוכה

מבין הכרזות שהוגשו לוועדת השיפוט נבחרה הכרזה שעוצבה ע"י אירה גינזבורג, מעצבת גרפית ומאיירת ישראלית המובילה סטודיו למיתוג, איור ועיצוב גרפי.

בני המשפחה של סבתא של אירה נספו בשואה ביערות אוקראינה. הסבתא, פרידה טייטלמן, שרדה בדרך נס את השואה ובהמשך הקימה משפחה. סיפורה של פרידה הוא סיפור של חיים והמשכיות. ענפי העץ המתחדשים שבכרזה מסמלים את התחדשות התא המשפחתי של פרידה, את יצירת החיים וההמשכיות הצומחת מתוך חורבן. כל עץ שכזה מספר סיפור של משפחה, סיפור של קהילה ומנציח את הנרצחים והשורדים לזיכרון עולם.

מנימוקי חבר השופטים לבחירת הכרזה הזוכה

בכרזה מופיעה עיירה, מקום המצאה של הקהילה היהודית. הקומפוזיציה מדמה עץ חיים הצומח כלפי מעלה. בכך מתכתבת הכרזה באופן פואטי ומרומז עם חורבן הקהילה - הקהילה כמושג כמעט מופשט המתקיימת "בעולמות של מעלה" שכן נגרעה באכזריות מעולם המציאות הממשית המיוצגת במפת העיר ש"למטה". מבנה הקהילה מופיע כעץ חיים העולה וצומח ללא גבול וללא שיעור, בבחינת הווית הקהילה הנוסטלגית כזיכרון עד לעם היהודי.

זוהי כרזה מופשטת וקונקרטית בו זמנית הממחישה באופן ויזואלי ע"י קומפוזיציה מצוינת את החלל הרב מימדי שהותיר היעדר הקהילה שנרצחה והושמדה במרחב החיים ההיסטורי והתרבותי היהודי והכללי.

חלק מבתי תושבי הקהילה חלולים ונותרו בהם קווי מתאר בלבד. יצירת החללים הפעורים שלא יוכלו עוד להתמלא, מיטיבים לבטא את היעדרם של תושבי הקהילה, היעדר נצחי, בשל היקפי ההשמדה ושיטתיותה. בכך מצליחה הכרזה לבטא את הסיפור האנושי של הפרטים אשר הרכיבו את השלם.

ריחופה של הקהילה בעולמות של מעלה מתכתב עם יצירתו היהודית העל זמנית של הצייר מארק שאגאל ומהווה נקודת השקה נוספת למבעי התרבות היהודית הרב גונית אשר נרדפו כחלק מהמאמץ להשמדת העם היהודי ומורשתו.