מרדכי אדלר

מרדכי אדלר נולד ב-1915 בדונסרדהי שבאימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום דונאיסקה סטרדה שבסלובקיה) בשם מתיאש אדלר, למשה ושרה. היו לו שלוש אחיות צעירות ואח שנפטר בצעירותו ממחלה. כשהיה בן 4 הועברה העיר לצ'כוסלובקיה ושמה שונה לדונאיסקה סטרדה. בני הבית דיברו הונגרית, גרמנית - ומעט יידיש. סיפר מרדכי:

אנטישמיות היתה, אבל סמויה, לא גלויה. ידעו מי האנטישמים אז התרחקו מהם.

למשפחתו של מרדכי היה בית דפוס והוא קיבל חינוך יהודי וכללי כאחד. במשבר הכלכלי של 1929 נפגעה פרנסת המשפחה ומרדכי נאלץ לעזוב את הישיבה. הוא החל לעבוד בבית הדפוס וללמוד את מקצוע הדפוס בברטיסלבה. במקביל החל לפעול בשורות תנועת הנוער "השומר הצעיר", מתוך הכרה ציונית. סיפר מרדכי:

עברתי לתנועה הציונית כי ראיתי שזו צריכה להיות המטרה. זה הלך בהדרגה: עברתי לתנועת המזרחי, אבל הגעתי אחר כך לשומר הצעיר. המעבר שלי מהדתיות לשומר הצעיר היה מאד בולט, כי היו הרבה שעזבו את הדת, אבל מתוך נוחיות, ואני עשיתי זאת מתוך הכרה.

בברטיסלבה פעל מרדכי בשורות המחתרת החלוצית היהודית של הונגריה. הוא היה פעיל בסיוע ליהודים שברחו לגבול הסלובקי כדי לעבור להונגריה. תנועת השומר הצעיר, במסגרתה פעל מרדכי, סייעה לילדים ובני נוער עניים בחינוך ובכלכלה. מרדכי סיפק מזון ליהודים חסרי אזרחות הונגרית שגורשו מהונגריה לסלובקיה ושהו בתנאי חורף באזורי הגבול. הוא סייע גם ליהודים שברחו להונגריה, לאזור בודפשט. גם הוא יכול היה לעבור להונגריה, אך העדיף להישאר עם הוריו. "נשארתי כי זה היה הגורל שלי," סיפר מרדכי, "קשה היה לעזוב את ההורים." במקביל המשיך מרדכי לעבוד בבית הדפוס. עם החמרת האנטישמיות שב הביתה, לדונסרדהי, והמשיך לעבוד בבית הדפוס ולפעול בשורות השומר הצעיר.

בשנת 1938, עם התפוררות צ'כוסלובקיה בעקבות הסכמי מינכן, הושבה העיר להונגריה.

ידעו שמחכה לנו אנטישמיות של הונגרים. ההונגרים התנפלו עלינו. לקחו את הרישיונות של בתי עסק ובתי מלאכה.

כשראינו נער מסתובב בלי כלום, לקחנו אותו [אל השומר הצעיר]. היה לו לאן לפנות. עזרנו אחד לשני. שמרנו על קשר, אפילו באופן לא חוקי, אפילו עם הצד השני של הגבול, עם חברי תנועות הנוער בסלובקיה.

בתחילת 1942, כשהחל גירוש יהודים מסלובקיה, החלו יהודים לברוח להונגריה, ומרדכי סייע לעשרות מהם לעבור את הגבול. באפריל 1942 נמצא שמו רשום אצל פליטים מסלובקיה שנעצרו לאחר שסייע להם. הוא נעצר ונחקר בעינויים.

מצאו מטפחת אדומה בתיק שהייתי צריך לקחת למישהו בקומארנו, ואמרו: "רצית להפגין שאתה קומוניסט?" הרביצו לי יום ולילה אבל שתקתי.

בחקירתו דבק מרדכי בגרסה לפיה פגש את הפליטים בבית כנסת באקראי, ואחרי ארבעה ימים שוחרר. כעבור כמה ימים, בדרך למרכז של השומר הצעיר בבודפשט, נעצר שוב ונחקר ימים ולילות עקב חברותו בארגון. במהלך החקירות נפגע עור התוף באוזנו. הוא הועבר יחד עם אביו למחנה גאראני (Garany). רופא שהיה עצור אף הוא במחנה, טיפל בו.

השומר הצעיר היה מאד מלוכד. הדתיים קיבלו אוכל כשר מחו"ל ואבי הצליח לסדר בתוך המחנה שגם השומר הצעיר יקבל מהאוכל הזה. יצאנו לעבוד בירקות ויכולנו לאכול בעצמנו שם, בזמן העבודה. שם היינו מאד פעילים מבחינה תרבותית. רופא פולני לימד אותנו עברית.

כעבור שלושה חודשים הועבר מרדכי למחנה קומארום (Komárom), שם עבד בעבודת כפייה.

הר שלם הצטרכנו להעביר במריצות ובעגלות, אנחנו במקום סוסים. מהדנובה הצטרכנו להעביר סלעים בידיים. המטרה שלהם היתה להעביד עבודת פרך, בלי שום מטרה.

במחנה קומארום ניצל מרדכי את ניסיונו ממחנה גאראני כדי לסייע לאסירים אחרים. בסוף 1942 שוחרר. הוא נפרד מאביו משה. האב אמר: "תשמור על עצמך ותישאר בחיים."

ב-1942 באה חייקה גרוסמן מפולין ומסרה דו"ח על מה שנעשה בפולין. באתי הביתה וסיפרתי לאבא. אבא האמין לי. הוא הלך לקהילה לספר. בקהילה אמרו שזה הכל סיפורים, שזה לא נכון, אל תאמין לבן שלך.

מרדכי ניצל מסמכי זהות מזויפים כדי להיפגש עם חברי מחתרת בהרים. לאחר שלושה חודשים שוב נכלא ואולץ לעבוד בעבודות סבלות חסרות מטרה. מקיץ 1943 הועבד בסבלות בנמל בודפשט. מדי פעם התגנב מהנמל להיפגש עם חברי המחתרת.

רבים מעובדי הנמל גויסו לפלוגות העבודה - יהודים שגויסו לצבא ההונגרי, ללא מדים צבאיים וללא נשק, ובין השאר אולצו ללכת לקו החזית ולהוציא מהאדמה מוקשים חיים בידיהם החשופות. שיעורי האבדות בקרבם היו מחרידים. מרדכי הצליח להימלט מגורל זה:

כשהוציאו את האנשים, כל הנמל היה משותק. מנהל הנמל פנה למשרד הממשלתי וביקש להחזיר את האנשים. כך ניצלנו. 

הגרמנים נכנסו להונגריה במרץ 1944 ובמאי החל גירוש יהודי הונגריה להשמדה. הוריו של מרדכי גורשו לאושוויץ ונרצחו.

ביולי קיבל מרדכי מסמכי זהות מזויפים. בעזרתם ברח מהנמל וחצה את הגבול לרומניה הודות למבצע ה"טיול" של מחתרת תנועות הנוער הציוניות בהונגריה. שומרים רומנים תפסו אותו, אך הוא שיחד אותם בעזרת חלק מבגדיו והשתחרר. הוא הגיע לבוקרשט ונשלח לנמל קונסטנצה בים השחור. משם היה אמור להפליג באוניה מפקורה, שהוטבעה באוגוסט 1944, אך אחד האנשים שהציל, אדם שהיה בין מארגני העליה, פגש אותו ולאות תודה הקדים את עלייתו של מרדכי לאונייה שעזבה חודש מוקדם יותר יחד איתו - האונייה קזבק. קזבק עגנה באיסטנבול ומשם המשיך מרדכי ברכבת דרך סוריה ולבנון עד ראש הנקרה. ביולי 1944 הגיע לארץ ישראל.

מרדכי נעצר על ידי הבריטים ונכלא במחנה עתלית. לאחר שבועיים שוחרר והגיע לקיבוץ העוגן. הוא היה פעיל בארגון ההגנה ובמלחמת העצמאות לחם בשורות חטיבת אלכסנדרוני. לאחר ששבר את ידו הועבר מתפקיד לחימה לסדנת רכב. הוא השתתף במערכת סיני כאיש מילואים ושירת במילואים בדפוס הצבאי ואחר כך בהג"א (הגנה אזרחית, לימים פיקוד העורף).

הוא עבד בבתי דפוס בתל אביב ובעיתון ההונגרי אוי קלט. בשנת 1952 פתח בית דפוס, בו עבד עד פרישתו לגמלאות בגיל 81. בעשר שנותיו האחרונות הכין תבליטים בשיטה שפיתח.

למרדכי והדסה שני בנים ושלושה נכדים.

מרדכי זכה לאות המציל היהודי.

בשנת 1956 מסר מרדכי דפי עד לזכר אמו שרה ואביו משה, שנרצחו באושוויץ.

מרדכי אדלר נפטר בשנת 2000 בגיל 84.