ברט בדיחי

ברט בדיחי נולדה בשנת 1932 בליון שבצרפת להוריה יצחק וסבינה אלזון, מהגרים מפולין. בליון הקימו ההורים מכבסה לניקוי יבש וצביעת בגדים. ההורים היו קומוניסטים, ובמקביל שמרו על זיקה ליהדות והיו חברים בארגון תרבות יהודית.

כשנולדה ברט הגיעה מפולין סבתה, אמה של האם. הסבתא גידלה את ברט והוריה של ברט סייעו לה לשמור על אורח חייה. הם אף קנו עבורה מזון כשר ודיברו יידיש בבית. 

הוריה של ברט היו חברים ב-UJRE – איחוד היהודים להתנגדות ולסיוע (Union des juifs pour la résistance et l'entraide). עם גל המעצרים הראשון של יהודי צרפת, במאי 1941, הצליחו חלק מחברי הארגון לברוח מפריז. הם הגיעו לבית ההורים בליון ומסרו שמועות על גירוש היהודים למזרח אירופה ועל רציחתם. הארגון ביקש למצוא מקומות מסתור לילדים יהודים, כדי להסתירם במקרה של גירוש ההורים וכדי לאפשר להוריהם לפעול במסגרת המחתרת.

בדצמבר 1941 לקח את ברט ידיד של הוריה אל גברת מרי מסונה האלמנה ושלושת ילדיה, בכפר לה מונטסל (le Montcel), כ-120 ק"מ ממזרח לליון, באזור סבואה שבאלפים הצרפתיים.

כאשר הגענו לביתה של גברת מסונה מסר לה הידיד של הורי תעודת טבילה שלי. רק אז נודע לי שהגעתי אליהם כילדה נוצריה. מאוחר יותר נודע לי שכומר שפעל בכנסיה השכנה לביתנו בליון הכין את התעודה על מנת להציל אותי. לא ידעתי מראש שאני אמורה להיות נוצריה. הייתי בסך הכל בת תשע. באותו רגע לקחתי את גורלי בידי. בניתי מול כל האנשים סביבי סיפור חיים של ילדה נוצריה. הייתי צריכה להמציא לעצמי סיפור משפחתי.

גברת מסונה ידעה שאני יהודיה, אך לא גילתה לי שהיא יודעת. היא שיתפה פעולה עם הסיפור שבניתי לי ובכך סייעה לי, בלי שידעתי, להיצמד לסיפור שלי. היא כמובן לא סיפרה לילדיה ולאיש מתושבי הכפר שאני יהודיה.

ברט הלכה לבית הספר ולכנסיה עם כל ילדי הכפר. היא שהתה בביתה של גברת מסונה במשך שלוש שנים, זכתה לטיפול מסור ולחיבה, ובנה של גברת מסונה, מרסל, היה לה כאח גדול.

בקיץ 1942 החל גירוש יהודים גם מאזור "משטר וישי" בדרום צרפת, בו שהתה ברט. עם פלישת הגרמנים לדרום צרפת בנובמבר 1942 סרקו גרמנים את הכפר בחיפוש אחר יהודים ועצרו מספר משפחות יהודיות. ברט שרדה בסריקות.

מאד פחדתי, אבל את הפחד שמרתי בתוכי, כי הרי חייתי שם כנוצריה.

בית העסק של ההורים הוחרם על ידי ממשלת צרפת והם-עצמם נאלצו לברוח מביתם בליון. הם היו מבוקשים הן על ידי רשויות המדינה, כיהודים, והן על ידי הגסטפו, כקומוניסטים. לעתים נדירות הצליחה ברט לשמור על קשר עם הוריה, וגם זאת - באמצעות מכתבים בלבד.

בשנת 1944, כאשר הייתי בת 12, רציתי להשתתף בטקס הווידוי הראשון בכנסיה יחד עם כל חברי, ילדי הכפר. גברת מסונה מצאה דרך לעצור בעדי, כדי שלא אפעל בניגוד לדת שלי. היא אמרה לי שכדאי שאחכה ואקיים את הטקס בעוד כשנה, יחד עם הורי, כשהמלחמה תסתיים.

לאחר שנים של ניתוק הגיעה אמה של ברט לכפר, לביקור. בעודה בכפר הגיעו גרמנים לחיפוש אחר עריקים צרפתים מעבודות כפיה.

אמי ישבה במטבח שמחלונו נשקפו הגן ושער החצר בחזית הבית. ואז שמענו רכב נכנס לחצר. הגרמנים היו היחידים שהיו בעלי רכב. גברת מסונה הסתכלה דרך החלון וראתה שני גרמנים יוצאים מהרכב. היא יצאה מהר מאד מהבית, חצתה את הגינה ועצרה אותם בשער החצר. הם חיפשו בחור מהכפר ששם משפחתו היה כשמה. גברת מסונה הצליחה לשלח אותם לפני שנכנסו לחצר. אם לא היתה עוצרת אותם בשער, היו הגרמנים נכנסים לבית, רואים את אמא שלי, שנראתה מאד יהודיה, עם מבטא יידישאי חזק, ומיד עוצרים אותנו. גברת מסונה, בתושייתה הרבה, הצילה את אמי ואותי.

בשנת 1997 קיבלה מרי מסונה את אות חסידת אומות העולם.

הגרמנים ערכו חיפושים מתמידים בכפרים אחרי יהודים, משתמטי עבודה, חברי מחתרת ונשק מוסתר. חייתי בפחד מתמיד. כל פעם שראיתי את הגרמנים מגיעים, פחדתי שיגלו על פני שאני יהודיה. חשבתי שאני נראית שונה אבל לא היה לי עם מי לחלוק את הפחד הזה.

אמה של ברט עזרה להציל מאות ילדים יהודים על ידי הברחתם ממחנה וניסיו (Venissieux) שליד ליון וכן הבריחה עשרות ילדים לשוויץ. אביה של ברט הכין תעודות זהות מזויפות, מצא מקומות מסתור ליהודים שברחו מצפון צרפת לאזור משטר וישי וגייס נשק למחתרת. הוריה של ברט השתתפו בלחימה על שחרור ליון במסגרת המחתרת הצרפתית.

בספטמבר 1944, עם שחרור ליון ולאחר שלוש שנות ניתוק מההורים, התאחדה ברט עם הוריה. כל בני משפחתה המורחבת נספו בשואה. הוריה שיקמו את חייהם, פתחו עסק ונולדה אחותה של ברט, הצעירה ממנה ב-14 שנה.

חזרתי לחיים רגילים. הלכתי לתיכון עם נערים ונערות צרפתיים, אך עדיין הסתרתי את יהדותי.

ברט עבדה בעסק של אביה, ובשנת 1952 נישאה לבן ציון בדיחי, סטודנט ישראלי שלמד בליון. עמו עלתה לישראל ב-1956 ועבדה בתרגום וניהלה מערכת עיתון. בשנת 1981 הקימה חנות בגדים שפעלה 12 שנה. הוריה עלו ארצה ופעלו להנצחת זכר פעילותה של המחתרת הצרפתית והנספים בשואת יהדות צרפת. בעלה של ברט, בן ציון, נפטר בשנת 1988.

בשנת 1995 החלה ברט לעבוד ביד ושם. ברט היא ממייסדי ארגון "עלומים", ארגון הילדים שהוסתרו בצרפת בתקופת השואה, והיא כותבת בעלון הארגון על חסידי אומות העולם. היא אחראית על חוגי הארגון ועל פעילותה של קבוצת התמיכה שלו.

בשנת 2002 נפל נכדה של ברט, גיל בדיחי, בקרב ברמאללה, במהלך מבצע "חומת מגן" .

איבדתי משפחה בשואה וכאן הנכד שלי נהרג. הכאב גדול אבל גם הגאווה שלי, כי הוא היה לוחם יהודי למען המדינה ולמען המשפחה. הגאווה שלי על גבורת הורי מתחברת לגאווה שלי על גבורתו של הנכד שלי, גיל.

לברט ולבן ציון שני ילדים, תשעה נכדים ושישה נינים.