אהרן ברק הוא פרופסור למשפטים, חתן פרס ישראל למדעי המשפט, והיה נשיא בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ודיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.
אהרן ברק נולד בשנת 1936 בקובנה שבליטא.
בן 5 הייתי כשנכנסנו לגטו קובנה. עשרים אלף איש היינו שם. נשארו רק מתי מעט.
אהרן ברק שרד באקציית הילדים שהתקיימה במרס 1944, ובחודש מאי הוברח מתוך הגטו בתוך שק תפוחי אדמה. הוא שהה עם אמו בבתיהן של שתי משפחות איכרים, כמאה קילומטרים מקובנה.
בהצטברות של נסים מצאתי את עצמי יחד עם אמי אצל איכר ליטאי - חסיד אומות העולם - שהציל את חיינו, עד שבא הצבא האדום ושחרר אותנו מהגרמנים.
בקיץ 1944, לאחר השחרור, נפגש ברק עם אביו, שהסתתר בגטו עד השחרור. המשפחה נדדה דרך אירופה ההרוסה עד רומא, שם חיו מ-1945 עד 1947.
ברק עלה לישראל בשנת 1947, בגיל 11. הוא למד בתיכון שליד האוניברסיטה העברית, ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית. הוא היה דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ובשנת 1975 זכה בפרס ישראל למדעי המשפט. לאחר מכן כיהן כיועץ המשפטי לממשלה, היה חבר בצוותי המשא ומתן לשלום עם מצרים, בדיונים על הסכמי השלום בשנת 1978, ומשנת 1978 עד פרישתו 28 שנים מאוחר יותר, כיהן כשופט בבית המשפט העליון. ב-11 שנותיו האחרונות על הכס היה נשיא בית המשפט העליון.
ב-1993 היה ברק חבר בהרכב בית המשפט העליון שקבע שזיהויו של ג'ון איוואן דמיאניוק כ"איוואן האיום" מוטל בספק, ועל כן הוא זכאי מחמת הספק.
אני שואל את עצמי, מהם הלקחים שלי? המרכזיות של מדינת ישראל. ... בארצות המערביות של היום התפקיד של המדינה הוא מצומצם ומוגבל: בשביל לאפשר לנו לחיות ביחד, לא מעבר לזה. זאת אינה תפיסתי. בשבילי המדינה היא הגשמת חלום של דורות, היא תקווה, היא דבר שחלמנו עליו אלפי שנים וסוף כל סוף הגשמנו אותו – אך היא לא דבר מובן מאליו.
הלקח השני הוא במובן מסוים לקח נוגד - הוא החשיבות של היחיד, של האדם. החשיבות של חירות הפרט. ... דווקא החיים בגטו, למשל, הראו עד כמה "אבק האדם" הזה הצליח לא רק לשרוד אלא גם לשמור על כבוד האדם שלו. ... מי שמכיר את פסיקותי יודע את מרכזיות חירות האדם שכתבתי עליה בלי סוף.
המדינה מצד אחד והפרט מצד שני ומה שמתבקש מכך הוא חיפוש האיזון בין הפרט לבין הכלל. בין הקולקטיב לבין היחיד, זהו הלקח שלי. מדינה בעלת עוצמה בלי זכות לפרט - זה איננו הלקח שלי. פרט, שיש לו את החירות אך ללא מדינה – זה אינו הלקח שלי. הלקח שלי הוא הניסיון היום יומי, הבלתי מתפשר, למצוא איזון נאות בין הצרכים של הפרט ושל הכלל.
אהרון נשוי לאלישבע, ולהם ארבעה ילדים.
