בכור דדוש (לימים בני הראל) נולד בשנת 1936 בעיר טריפולי בצפון לוב ליוסף ורחל דדוש. היו לו אח ואחות צעירים ממנו, משה וואסינה. אביו עסק במסחר ואמו הייתה עקרת בית.
בפברואר 1941, בעקבות הקרב על צפון אפריקה, הגיע לטריפולי כוח גרמני לחזק את הכוחות האיטלקיים ולהביל את הלחימה. כאשר הפציצו הבריטים את טריפולי, נהגו תושביה למצוא מחסה לרגלי חומת העיר. אביו של בני פקד על אשתו שלא לברוח לשם, פן תירדף בידי השכנים הערבים. הגברים היהודים נשלחו למחנות עבודה במדבר, בהם מחנה ג'אדו. גברים שהתחבאו ונתפסו, הושלכו מגגות הבתים. גם אביו של בני נתפס, אך הצליח לברוח.
באחד מימי שישי באפריל 1941, בעת הדלקת נרות השבת, הופצץ בית המשפחה. אחיו ואחותו של בני נהרגו, ואילו בני ואמו נפצעו. הם פונו בעגלה רתומה לחמור לכפר עמרוס, והוסתרו שם מהגרמנים בדיר עזים. משה ומסועדה, סבו וסבתו של בני, ניסו לסייע לשניים. הם שלחו את אחות האם, לאורה (לאה), לעזור להם, וזו דאגה להעבירם לכפר זאוויה. השניים שוכנו באורווה, אלא שכעבור זמן נפגעה האורווה בהפצצה. רחל נשרפה למוות לעיני בני ולאה נפגעה בצווארה. הסב משה ביקש להעניק לבתו קבורה יהודית, אך השומרים בכניסה לעיר לא אפשרו הכנסת גופות. הסב שכר כרכרה מהודרת ונסע לזאוויה, ושם הלביש את בתו המתה בתכריכים ועליהם שמלת כלה. לאחר מכן הם נסעו לטריפולי כשהסבתא אוחזת את גופת בתה מצד אחד ובני בן החמש אוחז בגופתה מהצד השני וממרר בבכי. כך הבריחו את גופתה לטריפולי וקברוה קבורה יהודית.
בני נשאר בביתם של סבו וסבתו בטריפולי. הגרמנים המשיכו לחפש את אביו. הם הגיעו לביתם של הסב והסבתא, הצמידו אקדח לראשה של הסבתא ואיימו שיהרגו אותה אם לא תסגיר את אביו של בני. הם איימו גם על בני. בפעמים הבאות שבאו לחפש את האב הסתירה הסבתא את בני בתוך מחצלת מגולגלת. "היא אמרה לי לא לבכות, לא לנשום, לא להשתעל", סיפר בני לימים. בכל פעם שהגיעו הגרמנים לחפש את האב, הוחבא בני בתוך מחצלת.
עם כניעת הגרמנים בטריפולי בינואר 1943 חזר יוסף לעיר. סבו של בני רצה לשמור על נכדו, הבן היחיד ששרד מבתו הבכורה, וחיתן את יוסף עם לאורה (לאה) בת ה-16. לזוג נולדו 13 ילדים. בשנת 1949, לאחר פרעות ביהודים תושבי לוב, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בירושלים. בני עבד בסבלות ולאחר מכן בבניין, והיה בין השאר מבוני מוזיאון ישראל, משכן הכנסת, בית הנשיא, בנייני האומה וקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. הוא היה גבאי בית כנסת במשך שלושים שנה, ויזם הקמת אולם בבית הכנסת על שם אמו ודודתו, רחל ולאה. לבני ולרעייתו ג'קלין ארבעה ילדים, 15 נכדים וארבעה נינים.
