יוסף בורג

בורג נולד בשנת 1909 בעיר דרזדן שבגרמניה. בין השנים 1928-1931 למד באוניברסיטה ובבית המדרש לרבנים ע"ש הילדסהיימר בברלין. ב-1934 קיבל תוארי ד"ר לפילוסופיה מאוניברסיטאות ברלין ולייפציג וב-1939 הוסמך לרבנות. בלייפציג החל בפעילות ציונית והיה חבר בהתאחדות ציוני גרמניה, בהנהגת תנועת "המזרחי" ובהנהלת המשרד הארצישראלי בברלין (הזרוע המבצעת של ההסתדרות הציונית). כמו כן היה פעיל בולט בעליית הנוער ובתנועת הנוער בח"ד (ברית חלוצים דתיים).

בשנת 1936, עם האטת העלייה לארץ בשל המרד הערבי, החלה פתיחתם של מרכזי הכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל. בורג סייע בפתיחת מרכזים לחינוך נוער בוגר ועם חבריו הרחיב את רשת ההכשרה. משנת 1937 ייצג בורג את "המזרחי" בהנהלת התנועה הציונית בברלין והיה פעיל בארגון העלייה לארץ. הוא נאבק למען חלקה של תנועתו בעליית הנוער ובעלייה ב' ועם סיפוח אוסטריה השתדל להקנות מניסיונו לתנועה שם.

בורג עלה ארצה באפריל 1939 כתלמיד מחקר של האוניברסיטה העברית, אך חזר לאירופה בשל נדרו להוציא את חברי ההכשרה של התנועה אל מחוץ לגרמניה. באוגוסט 1939 הגיע בורג לז'נווה עם משלחת של "הפועל המזרחי" לקונגרס הציוני ועם פרוץ המלחמה נתבקש להישאר בעיר כמקשר עם התנועה בגרמניה וכשליח רשמי מטעם מחלקת העלייה של הסוכנות. הוא שב לארץ ישראל בנובמבר 1940. בארץ עבד כמחנך בגימנסיה הרצליה, עסק בפעילות ציבוריות בקרב הציבור הציוני הדתי בארץ ונתמנה לתפקיד חבר הוועד הפועל הציוני (המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית), תפקיד בו כיהן עד 1951.

לאחר מלחמת העולם השנייה ניהל בורג את המשרד האירופאי לעזרה לפליטים ולהעלאתם ארצה. בשנים 1946-1949 ישב בפריס וסייע לניצולי שואה. הוא היה נציג בקונגרס הציוני ה-21 בז'נווה ועד 1949 היה פעיל בארגון העולמי של המזרחי.

בורג כיהן כחבר כנסת בין השנים 1949-1988 ושימש, לעתים במקביל, כשר הבריאות, הסעד, הדואר, הפנים והדתות, וכן כשר ללא תיק. ב-1956 היה בין מייסדי המפד"ל, ובשנת 1970 מונה ליו"ר המפד"ל בעקבות פטירתו של השר משה חיים שפירא.

בשנת 1986 התפטר בורג מממשלת האחדות הלאומית. בשנים 1987-1988 כיהן בורג כנשיא המזרחי העולמי. משנת 1988 ועד לפטירתו בשנת 1999 שימש בורג כיו"ר מועצת יד ושם.

בורג כיהן כיו"ר חבר השופטים בחידון התנ"ך העולמי לנוער הנערך מדי שנה ביום העצמאות, מיום ייסוד החידון בשנת 1963 ועד 1998, שנה לפני פטירתו. ביום העצמאות האחרון לחייו נבחר בורג להיות אחד ממדליקי המשואות בטקס יום העצמאות בהר הרצל בירושלים, אך בשל מצבו הבריאותי הדליקה רעייתו, רבקה, את המשואה בשמו.

בנו של בורג, אברהם בורג, היה יושב ראש הכנסת ה-15 ומראשי מפלגת העבודה. מתוך שיחתו של אברהם בורג עם אביו:

"אבא, מה זאת גבורה בעבורך?"

[...] "אנחנו היינו מאורגנים... כל דבר היה רשום בגסטאפו ואני הייתי אחראי. קבעתי עם החברים כי כשעלי ללכת לגסטאפו באלכסנדרפלאץ, אם  אאחר שלוש ארבע שעות ואיני מודיע שאני בחוץ, צריך מיד לדאוג לי לסרטיפיקט. כשנכנסתי לגסטאפו היה תמיד בפי הפסוק "אדון עולם... בידו אפקיד רוחי. בעת אישן ואעירה". אחרי זמן אמרי לי החברים שזאת היתה גבורה. אז חשבתי לעצמי שלכל דור יש הגדרות אחרות לגבורה." (אברהם בורג, לנצח את היטלר, ידיעות אחרונות: 2007, ע' 32-31.)

יוסף בורג נפטר בשנת 1999.