מנוס דיאמנט

מנוס (נחמיה) דיאמנט נולד בפולין בשנת 1922, הרביעי מבין חמישה ילדיהם של וולף דיאמנט, סוחר פחם בעיסוקו, ובלצ'ה לבית צ'פלסקי. מנוס גדל בעיר קטוביץ ולמד בבית הספר העממי היהודי על שם ברק יוסלביץ'. כתב מנוס בספר היזכור לקהילת קטוביץ:

קטוביץ 1933, ואני בן 11. ביתנו מול בניין השגרירות הגרמנית. כשפקחתי את עיני, נשקף אלי מחלון חדרי צלב קרס שהתנוסס על דגל השגרירות כמו גם תמונות של אדולף היטלר שנתלו על חזית הבניין. (ע' 296)

בגיל 12 הצטרף מנוס לתנועת הנוער "הנוער הציוני" בעיר, אם כי הקפיד להישאר עצמאי בדעותיו, גם אם עקב כך נכנס לעתים למחלוקת עם ראשי התנועה.

ערב מלחמת העולם השניה שהה מנוס בוורשה עם אמו, שם עזר לחפור שוחות הגנה. ב-1940 עברה משפחתו של מנוס לסוסנוביץ, שם הצטרף מנוס לפעולות מחתרת תנועות הנוער, לה היו שותפות, בין היתר, גם תנועות בית"ר, השומר הצעיר, עקיבא וגורדוניה. מנוס זייף תעודות ואימץ זהות בדויה.

ביוני 1942 נעצרו מנוס ואמו והועברו לבית יתומים בבנדין. המעצר בוצע על ידי קצין הגסטפו אנגרר. לאחר המלחמה מצא מנוס את אנגרר והביא למעצרו. מספר ימים לאחר המעצר הובלו מנוס ואמו לרכבת גירוש. אמו נשלחה לאושוויץ ונרצחה. מנוס נשלח למחנה עבודת כפיה, אך ברח מהרכבת לפני שהגיעה ליעדה. בתחילת 1943 השתתף מנוס בפגישה לילית עם מרדכי אנילביץ שבא לביקור בסוסנוביץ. באקציה של חיסול גטו סוסנוביץ באוגוסט 1943 - כך סיפר מנוס -

נפרדתי מאבי כדי ללכת לבונקר המחתרת. הפרידה מאבא רודפת אתי עד עצם היום הזה. אולי לא הייתי צריך להיפרד והייתי צריך להישלח יחד אתו לקרונות. אבא חיבק אותי ובגרון חנוק מדמעות אמר לי: "לך, מקומך שם. אתה צעיר. אולי תישרד ותספר לעולם. זכור את אשר עשה לך עמלק הגרמני." אלו היו מילותיו האחרונות. (ע' 299)

בסוף אוגוסט הגיע מנוס לווינה בזהות נוצרית בדויה עם קבוצת חברי מחתרת ושם השיג לכולם תעודות מזויפות ומקום לינה. כתב מנוס:

בין המסמכים המזויפים שהיו ברשותי הייתה גם תעודת רופא. נסעתי 200 ק"מ מווינה לעיר גראץ, שם חייתי בשם ד"ר סטניסלב יאנובסקי. פניתי לבית החולים האזורי והתקבלתי בתור פתולוג בניתוחי מתים. מכיוון שהייתה לי גישה למחסני הבגדים של המתים, שלחתי בגדים לחברי באוסטריה שהיו זקוקים להם בחורף הקשה. חוץ מהפחד שיגלו שאני יהודי, חששתי גם שיגלו שאני לא רופא. למזלי הפציינטים לא התלוננו...

לאחר מספר חודשי עבודה בבית החולים, ברחתי מגראץ לבודפשט בעזרת פרטיזנים יוגוסלביים. שם פגשתי את חברי מקטוביץ, סוסנוביץ ובנדין.

רבים מחברי תנועת "הנוער הציוני" ומנהיגיה, בהם מנוס ואלכס גתמון, הבריחו יהודים מפולין להונגריה ומשם לרומניה. בקבוצה המחתרתית "נאשה גרופה" (בפולנית: "קבוצתנו") קיבץ מנוס צעירים שהתאמנו בשימוש בנשק, זייפו תעודות כדי לאפשר ליהודים למצוא מקומות מסתור, וסייעו ליהודים לעבור גבולות.

אחת הפעולות העיקריות שביצעתי שם הייתה ניהול נקודת הגבול נג'וורוד עם חברי זליק באיוק. דרך נקודת גבול זו שלחנו עשרות בני נוער יהודים, מתנועות נוער ציוניות שונות, מהונגריה לעיר ארד שברומניה.

ההונגרים עלו על עקבותינו ומטה ההברחות התגלה. נעצרנו ואחרי חקירות ועינויים שלחו אותנו, קרוב ל-20 חברי תנועות נוער ציוניות, למחנה גרוש, שממנו עמדו לשלוח אותנו בקרונות משא לאושוויץ. אז צץ בי רעיון: הצגתי את הקבוצה שלי בפני הגרמנים כפולנים שנעצרו בטעות על ידי ההונגרים. אחד מקציני האס-אס פנה אלי: "ספר, ספר פרטים על עבודתך זו בגראץ, אותי לא תצליח לרמות. אני תושב גראץ!" לפי הנתונים שהצגתי לו, הוא השתכנע שאני דובר אמת ואפשר לנו לחזור לבית הסוהר ההונגרי. משם נשלחנו לבודפשט. כך ניצלו כל חברי הקבוצה ממשלוח לאושוויץ.

מבית הסוהר בבודפשט הצליח מנוס להשתחרר בעזרת תושיה הרצברג, שנכנסה לכלא בזהות בדויה של אחות הצלב האדום. בינואר 1945 שוחררה בודפשט בידי הצבא האדום.

מתום המלחמה היה מנוס פעיל מרכזי בתנועת "הבריחה" שסייעה לניצולי השואה להגיע למערב אירופה ולנמלי הים התיכון כדי להעלותם לארץ ישראל. הוא היה חבר בקבוצת "הנוקמים" שרדפה רוצחים נאציים. מנוס פעל עם שמעון ויזנטל בווינה לאיסוף תעודות מרשיעות נגד פושעים גרמניים כדי להעמידם לדין. עם טוביה פרידמן ואלכס גתמון היה מנוס ממקימי המכון לדוקומנטציה בווינה ב-1946, בו נאסף חומר על פושעים נאצים, חומר שהביא ללכידתם ולשפיטתם של רבים מהם.

מ-1946 פעל מנוס ללכידת אייכמן. הוא גילה את עקבותיו ואת מקום מגורי אשתו, ילדיו ומשפחתו, והצליח להשיג תמונה של אייכמן שהייתה אצל אהובתו, תמונתו היחידה הידועה עד מעצרו. פעולות אלו סייעו ללכידתו של אייכמן ב-1960 בארגנטינה.

מנוס היה ממייסדי "משואה", המכון ללימודי השואה בקיבוץ תל יצחק, והיה חבר הנהלה במכון. הוא פעל להענקת תואר "חסיד אומות העולם" לאוסטרי יוהאן פשיידט, שסייע לו ולחבריו בימי השואה תוך סיכון עצמי.

באוטוביוגרפיה "המשימה- אייכמן: סיפור מחתרת, חברות ונקמה" (2004), ראה מנוס כלי להפצת השקפותיו על משמעות הגבורה בהיסטוריה היהודית בקרב הנוער הישראלי. הספר פורסם בעברית וגרמנית.

בשנת 2006 קיבל מנוס את תואר יקיר העיר רמת גן על פועלו להצלת יהודים בתקופת השואה.

פעם בשנה מתכנסים חברי "נאשה גרופה" ובני משפחותיהם לזכור את חבריהם שכבר אינם ולספר את סיפורי גבורתם. במפגש האחרון נכחו בני הדור הרביעי של משפחות "נאשה גרופה".

בשנת 1955 מסר שמשון דיאמנט, אחיו של מנוס, דפי עד להנצחת זכרם של הוריו, וולף ובלצ'ה, ואחיו אהרון ושמואל, שנרצחו בשואה.

למנוס ולחיה שני ילדים וארבעה נכדים.

מנוס דיאמנט נפטר בשנת 2006. לאחר פטירתו הקימה אשתו, חיה, קרן ע״ש מנוס דיאמנט במכון משואה. מקרן זו מוענקות מלגות לתלמידי תיכון על כתיבת עבודות גמר מצטיינות בנושא השואה. טקס הענקת המלגות מתקיים אחת לשנה בקמפוס משואה.